טאבו חוזרת למסך: "צילמנו פרק על פוסט טראומה לפני המלחמה - זה פספוס"

מיה מרלנג'ון התחילה את דרכה אי שם במגמת קולנוע ותקשורת באולפנית טבריה. כיום, עדיין מנהלת אורח חיים דתי, היא המלהקת של כמה מהתכניות המובילות של תאגיד השידור הציבורי ("סליחה על השאלה", "המרדף" ועוד). מחר (ב') תעלה למסך העונה השנייה של "טאבו", שם היא משמשת כעורכת בפועל ומנהלת הליהוק.

בחירת נושא לפרק, מספרת לי מרלנג'ון, מתבצעת בנוכחות העורך הראשי, מנחה התכנית חנוך דאום, מספר אנשים מהתאגיד ונציג מחברת ההפקה גרוס. ואיך מחליטים? יש כמה שיקולים. "משתדלים שהנושא לא יהיה צר מדי", היא מסבירה, "למשל, היה לנו דיון על לה"טבים דתיים. משתדלים שזה לא יהיה נישתי מדי, כדי שזה יעשה שירות לציבור שבאמת קיים וזקוק לשירות הזה".

לה"טבים דתיים בתכנית "טאבו" צילום: באדיבות כאן 11

הנושאים שנפסלו: "מעטים הנושאים שאי אפשר לצחוק עליהם"

נושא יכול להיפסל כי הוא רגיש מדי?

"כן. דיברנו על נשים יוצאות מעגל הזנות ואני הרגשתי שאי אפשר לצחוק על זה. מעטים הנושאים האלה, מבחינתי אפשר לצחוק על שואה, אבל הרגשתי שזה ברור לאן הבדיחות ילכו. כמה סטנדאפ אפשר לכתוב על זנות בלי לרסק עוד יותר את התדמית של הנשים האלה? וגם הרגשתי שאולי זה גדול על תכנית שהמנחה שלה והמארח שלה הוא גבר". גם פרק על הומלסים נפסל על הסף. "אני הרגשתי שיש משהו ציני ואכזרי בלהביא הומלסים לווילה לכמה ימים. אז כן, יש נושאים שהם קשים מדי ושהם באמת טאבו ואין לנו את הכלים עדיין לגשת אליהם. אולי בעתיד נצליח".

יש נושאים שאת מצטערת שנפלו?

"מאוד רציתי פרק על נשים. זה מצחיק, כי אנחנו 50% מהאוכלוסייה, אבל הרגשתי שיש הרבה אישיוז מיוחדים לנשים ושיש אפשרות להציף אותם וגם לצחוק עליהם. כשהתחלנו ללהק הרגשנו שאנחנו לא יודעים למקד את זה, התחלנו לדבר על פגיעות מיניות, תפקידים בבית, שיחות שכר, מאוד התפזרנו, ובסוף גנזנו את זה אחרי הליהוק".

מיה מרלנג'ון, עורכת התוכן ומנהלת הליהוק של "טאבו" צילום: פרטי

תהליך הליהוק: "הכי חשוב לא לבוא עם הנחות יסוד"

בחרתם נושא. איך מאתרים משתתפים?

"יש כל מיני עמותות, עמודי אינסטגרם, עובדים סוציאלים שעוזרים לנו. אנחנו מזמינים את המועמדים לשיחה מצולמת ולומדים גם ממה שהם רוצים להציף. אנחנו לומדים המון ומגלים שאנחנו לא יודעים כלום, ושגם לנו יש המון הנחות יסוד. זה תהליך מרתק. אחרי כמה פגישות את אדם חדש, את נבוכה מהפגישה הראשונה שעשית, מכמה העולם שלך היה מצומצם".

מרלנג'ון הבינה את זה בעיקר בפרק שעשו על אוטיזם. "זה פרק שלא היינו עושים בעונה הראשונה", היא קובעת באופן חד משמעי, "לא היינו מדמיינים שנגור בווילה עם אנשים על הספקטרום. בעונה השנייה באנו עם יותר ביטחון ויותר ענווה. בפגישות הראשונות התחלנו להבין מה אפשר לעשות איתם ומה לא. התייעצנו עם המון אנשי טיפול. הכי חשוב לא לבוא עם הנחות יסוד, לבוא פתוחים לשמוע, להבין ולהכיר". אחרי רגע היא מוסיפה מחמאה לדאום: "וגם לסמוך על המנחה, לראות את יכולות ההכלה של חנוך, היכולת שלו להסתכל באמת ובתמים בגובה העיניים ולא לחשוב שהוא מעל מישהו. כשלומדים את זה מעזים יותר".

"הליהוק לתכנית", אני משתפת את מרלנג'ון במחשבות שלי, "שונה מזה של תכניות אחרות. קשה הרבה יותר לומר לא לאדם שמגיע ורוצה להציף נושא רגיש ואישי". מרלנג'ון מסכימה. "יש הרבה אנשים שמגיעים ובסוף הם לא רוצים", היא משתפת, "אחרי הפגישה מתקשרים ומסבירים שזה גדול עליהם, לא בנויים לחשיפה הזאת. בשונה מתכניות ריאליטי אני מנחה את המלהקים לא להגזים, אם מצאנו 2-3 טובים לא לחפש עוד 20, כדי לא לשבור ליותר מדי אנשים את הלב. המפתח השלישי הוא פתיחות ואמת, להגיד 'היה לי מרתק איתך, למדתי ממך המון, אבל אני מסתכלת על תמהיל וכרגע בפרויקט הזה זה לא מתאים'".

הצצה לעונה החדשה של "טאבו":

מנחה התכנית: "חנוך הוא המצפן, לא ניקח פרק שאין לו חיבור אליו"

עד כמה המלחמה נכנסת לעונה הזאת?

"בכלל לא", היא מודה באכזבה, "צילמנו לפני המלחמה, באביב הקודם. זה לא פשוט. לעשות פרק על פוסט טראומה עם ארבעה משתתפים - שלושה בנים ובת - שאף אחד מהם לא חווה את הפוסט טראומה במלחמה הנוכחית, זה פספוס. היום זה בהיקפים כל כך גדולים, אבל המלחמה הנוכחית לא בפרק הזה". הפרק המדובר יהיה האחרון בעונה הנוכחית, כמה שיותר רחוק מהפצע הטרי.

עבור מרלנג'ון, חנוך דאום - הפנים של הסדרה ומי שעומד מאחוריה - הוא לגמרי חלק מהצוות. "הוא גם מצפן בתוך הצוות. לא ניקח פרק שאין לו חיבור אליו, שהוא מרגיש שהוא לא יכול לגשת אליו. בכל דיוני התוכן החשובים הוא נמצא. לרוב הוא מאוד מוכן לשמוע, אני יכולה להתקשר אליו ולהציע רעיון והוא מאוד קשוב. הוא חלק מאיתנו".

יש לך קשר אישי עם המשתתפים?

מרלנג'ון משיבה מיד בחיוב. "משתתפים מהעונה הראשונה הם עדיין חלק מהחיים שלי. היה פרק על חולים סופניים ונסעתי להיפרד מאחד מהם שלושה ימים לפני שהוא נפטר, הייתה שיחה מלב עם לב עם דמעות. הייתי בשבעה של מישהו מפרק הנכים. עם חלק מהם ראיתי ביחד את הפרק שלהם. אנחנו ישנים איתם בווילה, אוכלים איתם ושוחים איתם בבריכה, זאת חוויה מאוד אינטימית. ואנחנו תמיד בוחרים אנשים שלא מעוררים רחמים, כאלה שאנחנו מסתכלים עליהם בהערצה והערכה".