זה כבר מסורת ואי אפשר להתעלם מזה, אירועי יט כסליו בבנייני האומה בירושלים הפכו לאירוע השנתי הגדול ביותר במוזיקה היהודית. 5 ימים של הופעות שונות עם מיטב האמנים במוזיקה היהודית בהפקת ענק מאורגנת ומתוכננת במיוחד שמותירה אותי פעור פה אל מול ההשקעה האדירה והאיכותית.
בניגוד לפעם הקודמת בה נקלעתי כמעט בטעות להופעה, השנה ידעתי מראש כי אני חייב להגיע למופע 'צמאה'. חוויות השנה שעברה נותרו עדיין בוערות בזיכרוני וציפיתי כבר זמן רב למופע ואכן גם השנה לא התאכזבתי ובפה מלא אני יכול לומר שאני כבר ממתין למופעים בשנה הבאה.
הפעם השתתפו במופע המרכזי, "המאור הגדול" אביתר בנאי, האיש שמחבר בין המוזיקה הישראלית ליהודית בצורה המושלמת ביותר, כשניגוני חב"ד אותם הכניס גם לאלבומיו האחרונים (ניגון שלוש תנועות) הם בדמו דבר שמורגש באופן בולט כאשר הוא עומד או יותר נכון רוקד אותם על הבמה.
הזמר השני הוא כוכב הזמר החסידי, אברהם פריד, האיש שכבר 30 שנה שולט ללא מתחרים במוזיקה החסידית ונחשב לאחד הזמרים האהובים בקרב הציבור הדתי לאומי שגדש בהמוניו (כ-95% מהנוכחים) את האולם והיציע של בנייני האומה.
 |
|
(צילום: מאיר אלפסי)
|
ובתווך הופיע הזמר יונתן רזאל שפתח את הערב בכמה ביצועים סוחפים וכבר תוך חמש דקות עמד הקהל על רגליו ורקד. הנוכחים אולי שילמו על מקומות אך הם לא השתמשו בהם יותר מידי ולאורך כל הערב רקדנו ושרנו בהתלהבות סוחפת במיוחד את ניגוני ושירי חב"ד בביצועים החדשניים של נאור כרמי והלהקה כפי שמופיעים גם בצמד האלבומים המשובח במיוחד 'צמאה'. בהפתעה עלה לבמה והצטרף לשמחה הסוחפת האח לבית רזאל - אהרן שגם הוא משתתף באלבום הראשון של 'צמאה'.
בסיכום השנה המוזיקלי שלי הענקתי לאלבום 'צמאה 1' את תואר אלבום השנה לא רק בגלל העיבודים או הזמרים אלא בגלל היכולת לקחת שירים עתיקים כל כך ולתת להם פירוש עכשווי כזה שחודר לכולם וכפי שגם הקופות והעובדה שכל הקהל הכיר את השירים הרבים מלמדים כי מדובר בהצלחה אדירה.
אני עדיין מנסה לפצח את הסיבה מדוע הקהל הסרוג נוהר בהמוניו למופעים (3 מופעי גברים בתפוסה מלאה) האם אלו השירים והזמרים? או אולי האווירה המצוינת של חב"ד בהובלתו של הרב משה שילת שעומד מאחורי ההפקה הענקית הזו. בין כך ובין כך מבט חטוף בקהל הראה כי לא משנה מה הן הסיבות שבגללן הגיע, הוא נהנה עד הגג.
 |
|
(צילום: מאיר אלפסי)
|
בשונה מעט מהשנה שעברה הייתה השנה תחושה של מעט פחות הידוק בעיבודים ויותר התמקדות בזרימה עם הקהל שסירב לעבור משיר לשיר והמשיך לשיר ולרקוד בהתלהבות מדבקת את השיר שכביכול הסתיים. נקודה קטנה נוספת, המופע התארך לכמעט שעתיים וחצי והייתי חותך את חלק מהדיבורים וסרטוני המעבר שניתן היה בקלות להסתדר בלעדיהם.
כמיטב המסורת יצאתי מהאולם אחרי הריקודים הסוערים בגרון ניחר ובגדים רטובים ועם חיוך ענק. אם לא רכשתם עדיין את צמד האלבומים המצוין הזה רוצו וקנו אותם כדי שתהיו מוכנים להופעה בשנה הבאה, שאני ממש אבל ממש, לא ממליץ לכם להפסיד.
צפו בכמה דקות מהערב הסוער:
[embed]https://www.facebook.com/netanel.laifer/videos/10207148355538556/?pnref=story[/embed]
 |
|
(צילום: מאיר אלפסי)
|
 |
|
(צילום: מאיר אלפסי)
|
 |
|
(צילום: מאיר אלפסי)
|