את מי מברכים בברכת המזון

שלום

את צודקת שזו לא 'ברכה' במובן הרגיל שאדם מברך את חבירו.

כתבו על כך הרבה בראשונים ובאחרונים, ואביא לך קצת דברים:

הרשב"א כתב: "ענין הברכה שהכל יברכוהו ויודוהו לומר שהוא המבורך כי מאתו כל הברכות. ומכלל הברכה ההודאה שהוא שליט בכל והכל מאתו הטוב והמיטיב . כמו שאמרו חייב אדם לברך על הרעה כדרך שמברכין על הטובה. שהברכה מלשון ברכות מים ושלטנותו יתברך לא תפסק לעולם"

וכן הוא כתב: "שאלת: מהו ענין הברכות? שהברכה תוספת טובה, ומה יוסיף עבד לאדוניו? באמת לשון ברכה תוספת וריבוי הוא, והוא מלשון ברכות המים. ... וככה ענין הברכות שאנו מודים לפניו: על מזונותיו ועל טובות המגיעות לנו מאתו ית', ומתפללים שיתמיד טובו לברכותיו, כדי שידעו הכל, שהוא ברוך. וכאומרו: ברוך, ומבורך בפי כל הנשמה."

ובעין יעקב על הש"ס כתב: "והכוונה בזה שנקבע בלבבנו אמונה קיימת ונאמר לפניו יתברך אין לנו עוזר וסומך אלא אתה, ובלעדיך אי אפשר להתקיים אפילו שעה אחת איש מאיתנו, ויילווה לזה גם כן אמונת הביטחון בחסדיו יתברך ... ועל זאת האמונה התקועה בלבבנו והגדתה לפניו יתברך בפינו ובשפתינו יצדק לכנות לה שם ברכה, כביכול שאנו מברכין להקב"ה והוא ברוך מאיתנו, כיון שהכל צריכין אליו והוא אינו צריך מאיתנו שום דבר ..."

האבודרהם כתב: " וברוך אינו לשון פעול אלא כמו רחום וחנון שהוא עצמו הוא מקור הברכות ואינו מקבלם מאחרים ... ואם תאמר מה יועילו להקב"ה ברכותינו, וי"ל אין ברכותינו אלא כדי לזכות ברכותיו כאמרם ז"ל כל המברך מתברך".

ורבינו בחיי כתב: "וע"ד הפשט אומר תחלה כי הברכות אינן צורך גבוה אלא צורך הדיוט כי כיון שהוא יתברך מקור הברכה וכל הברכות הן משתלשלות ממנו כל הנמצאים המברכים אותו אין כל ברכותיהם כדאי לו כי הוא הנמצא הקדמון שהמציא הנמצאים כלם ומציאותם אינה אלא מציאותו ומציאותו תספיק בעצמו לא יצטרך לזולתו, וא"כ אם יברכוהו כל היום וכל הלילה מה יתרבה בכך או מה יתנו לו או מה מידם יקח, אין התועלת והרבוי כי אם אלינו, כי כל המברך על מה שנהנה הוא מעיד על ההשגחה שהוא יתעלה הממציא מזון לשפלים כדי שיחיו ובזכותם התבואה והפירות מתברכין ומתרבים, והנהנה ואינו מברך גוזל ממנו ההשגחה ומוסר הנהגת השפלים לכוכבים ומזלות, וזהו שאמר כל הנהנה מן העולם הזה בלא ברכה כאילו גוזל להקב"ה ולכנסת ישראל ..."

ויש כמובן עוד דברים רבים.

כל טוב