שאלה
בס"ד
שלום כבוד הרב,
רציתי לשאול האם מותר היום לנסוע בתחבורה ציבורית? (מונית בפרט) ואם כן איך אפשר לשמור שם על איסור נגיעה? הרי מעבירים מטבעות אחד לשני.. בהתחלה חשבתי לשבת מאחורה (כך לא יעבירו לי), אבל שם יש סיכוי שתשב לידך מישהי
ושוב הבעיה קיימת.. מצד שני זה עדיף מלשבת מקדימה (לבד) ששם הסיכויים הרבה יותר גבוהים שתשב מישהי לפניך או מאחוריך וכו'..
בכל אופן זה הדרך היחידה שלי להגיע למניין בבוקר וללימוד עם חבר (בבין-הזמנים) שגר בעיר.. כבוד הרב, כיצד עלי לנהוג?
שאלה שניה- בפרשה כתוב לגבי כיבוד אב ואם שאסור לסתור דברי אב. השבוע הייתי בשיעור שמעביר אבי מורי במסכת סוכה, ולענ"ד אני חושב שהייתה טעות נקודתית מסויימת. לא אמרתי כלום כדי לא לסתור את דברי אבי ח"ו. האם נהגתי נכון? ובכלל כיצד -כן- מנהלים מערכת יחסית בריאה ותקינה-הלכתית בין בן לאב? (הרי קשה לנהל שיחה ידידותית מבלי שהשני יהפוך למעין "ידיד" וזה שובר את הדיסטנס..! מצד שני האם עדיף מערכת יחסים קרה כזו שיכול להיות שאף ההורים לא יהיו מעוניינים בה? (במיוחד האם החמה))
תודה רבה, (אתר נהדר!) סליחה על האריכות!
אהבתם? עוד תכנים בלעדיים באפליקציה של כיפה. הורידו עכשיו
תשובה
שלום רב
א. לא קיים איסור שנקרא "איסור נגיעה". יש חובה להתרחק מן העריות מאוד מאוד, ולכן אסור להתקרב קרבה של חיבה שכוללת נגיעה. זאת הסיבה שמגע בין בן לבת אסורה. אך באוטובוס אין שום רצון וניסיון להגיע לקרבה. להפך, פעמים רבות המגע גורם לחוסר נעימות בשל האיסור. לכן מותר גם להעביר מטבעות מיד ליד, משום שאין כאן מגע של חיבה, אלא מגע אקראי שנעשה בטעות. אין גם חובה לצמצם את מספר הנסיעות באוטובוסים בשל כך.
כמו כן מותר לשבת בכל מקום שתחפוץ, תוך שמירת העיניים כמובן, שצריכה להיעשות כל העת.
ב. אני לא הייתי רוצה להיות חלק ממערכת בין הורים לילדיהם שהיא בעלת דיסטנס כמו שכתבת. נכון, ההורים הם הסמכות, הם בעלי הבית והם המחנכים. אבל אסור שיהיה ריחוק בין אב לבנו. להפך, האהבה חייבת להיות חלק בלתי נפרד בקשר הטבעי הזה.
הדרך הנכונה לנהל ויכוח הלכתי היא בהפניית שאלה לאב בדרך הרגילה שעושים במהלך שיעור. וכך האב יוכל לשמוע את השאלה ולענות עליה, או לחלופין לתקן את דבריו אם אכן טעה.
יש חובה לכבד את ההורים, אבל חלק מהכבוד זה לאהוב ולהתחבר איתם.
אריאל
(המשיב אינו רב)