שאלה
שלום לכבוד הרב,
אנו זקוקים לעצתו ולהדרכתו של הרב בעניין משפחתי רגיש ומורכב מאוד.
אני האח הבכור יונתן ולאחרונה התברר לנו שאחותי מגדירה את עצמה כלסבית ובחרה בדרך חיים זו.
חשוב לי להדגיש "בחרה" מכיוון שאני רואה בה נפש עדינה עם חששות פחדים ובעיות התנהגותיות .
היא בגיל 27 מאמינה שומרת שבת שנים רבות
המצב הזה יוצר מתח רב בתוך המשפחה
בעיקר מהצד שלי כי מתנגד לכך, ההורים אין להם כל כך ברירה ולא מדברים איתה על הנושא כדי שלא תתרחק או תחשוב שלא מקבלים אותה. ההורים גרושים והיא גרה לבד קרוב לאמא .
אחרי הרבה מלחמות שלי איתה ועם ההורים אין שום שינוי והתשובה היחידה שאני מקבל מההורים היא : "גם לנו בתור הורים יש גבול לכמה אנחנו יכולים לשנות" "אנחנו מקבלים אותה" "הדבר היחידי שאנחנו יכולים לעשות זה להתפלל עלייה"
והתגובות ממנה : " שאין איסור מפורש בתורה, שכן יש רבנים שמחתנים נשים, שהיא לא במצב מסכן חיים ואין לי מה לדאוג והכל בסדר.
אני מאוד מודאג מהנושא כי נשמות באו לעולם הזה לא רק לעשות את התיקון שלהם אלא להיות שליחים
אני יודע שרוב האנשים של ה 7 באוקטובר היו שליחים גיבורים שהצילו אנשים אחרים שלעולם לא פגשו, ולא רק הם מערכות החינוך ושיקום האסיר למשל טיפולים באלימות התמכרויות ועוד המון דברים שמצילים חיים שלמים של אנשים .
אני לוקח את זה מאוד קשה ומרגיש שאני לבד במערכה הזאת, אני מרגיש שיש לנו מחויבות להחזיר אותה לדרך האמת הנכונה הייעוד של אישה בדת ולא רק אלה טבע האדם, לעזור לה להתגבר על פחדים ולהתמודד עם החיים כולנו רוצים ומוכנים לעזור לה אבל היא לא נותנת אפילו לא פתח קטן אז זה בלתי אפשר !!
חשוב לי לציין שמגיל קטן היה לה בעיה ללבוש בגדים מסוימים וכיום מתלבשת בצורה גברית והורידה את כל השיער שלה יחד עם זאת היא נושאת חזות גברית או קשוחה אך בעלת נפש עדינה ורגישה.
מצד אחד, כמשפחה מאמינה, כואב לנו מאוד על הבחירה שלה ואנו רוצים לראות אותה מקימה בית יהודי נאמן. מצד שני, אנו חוששים מאוד שכל לחץ או ניסיון "להילחם" עליה ירחיק אותה מאיתנו לחלוטין ויגרום לשבר בלתי הפיך.
נשמח לקבל את דעת התורה של הרב:
מהו הגבול בין מחאה וניסיון להשפיע לבין שמירה על שלום הבית והקשר המשפחתי ?
האם נכון לנסות לשנות את דעתה, או שהתפקיד שלנו כעת הוא בעיקר לשמור על קשר חם כדי שלא תתרחק לגמרי?
או האם יש דרך אחרת לנהל את העניין , נשמח לבחון אם ישנן דרכים נוספות לניהול הסוגיה
מודים לרב מראש על הזמן וההקשבה.
תשובה
שלום וברכה
אני מבין את סערת הנפש, ואת ההגדרה של הטלטלה שאתם עוברים כנושא רגיש ומורכב מאוד.
הבה נעבור ביחד אתך על מה שכתבת.
כתבת שאחותך בחרה בדרך חיים כלסבית. אתה נשמע מפקפק בשאלה האם זה נכון או תוצאה של בחירה. איני נכנס לעצם ניתוח המצב, כיוון שלאמתו של דבר אין לך מה לעשות עם הפקפוק הזה. אתה גם לא מסכים עם ההיתרים ההלכתיים, רבנים שמחתנים וכדו'. זה אסור.
ואתה נמצא בתוך הקרע הזה, שכן מחד גיסא אתה מתנגד לאורח החיים הזה ולבחירה הזו, ומאידך גיסא ההורים שלך החליטו שהיא הבת שלהם, הם לא יפעלו נגדה, והם יקבלו אותה כפי שהיא בשל העובדה שהיא הבת שלהם.
עד כאן הדבר מובן בהחלט. זו שאלה הניצבת בפניך, וכיצד אתה מתכוון לנהוג ביחס לאחותך. לפי תפישת עולמך, אתה שליח לעשות תיקון לאחותך: "להחזיר אותה לדרך האמת הנכונה הייעוד של אישה בדת ולא רק אלא טבע האדם, לעזור לה להתגבר על פחדים ולהתמודד עם החיים". אלא שאתה נתקל בהתנגדות שלה, ולא מוצא פתח לעשות זאת.
ואתה מסכם היטב את הדילמה: "מצד אחד, כמשפחה מאמינה, כואב לנו מאוד על הבחירה שלה ואנו רוצים לראות אותה מקימה בית יהודי נאמן. מצד שני, אנו חוששים מאוד שכל לחץ או ניסיון "להילחם" עליה ירחיק אותה מאיתנו לחלוטין ויגרום לשבר בלתי הפיך".
עצה:
אני חושב שהעמדת השאלה כ"מהו הגבול בין מחאה וניסיון להשפיע לבין שמירה על שלום הבית והקשר המשפחתי" אינה מדויקת. וזאת בשל העובדה שאתה עצמך כותב שהסיכוי לשנות את דעתה בכוח ובכפייה, באיום, בניתוק יחסים וכדו' למעשה אינו קיים, גם לפי כל נקודות ההנחה שכתבת. לפיכך השאלה שאתה שואל היא אחרת: האם נכון לנתק לגמרי יחסים, ללא קשר לשאלה האם זה ישפיע עליה בדרך כלשהי, כדי לבטא את הריחוק ואת ההתנגדות שלכם, או שנכון להישאר קשורים האחד בשני, גם כדי לבטא את הערך הגדול של שלום המשפחה, גם כדי לשמור על איזשהו אפיק אפשרי של שינוי, ולמעשה גם בשל העובדה שזו הבחירה של הוריך.
נראה לי כי במצב הזה, הדבר הנכון ביותר לעשות הוא לאחוז בעצתו של קהלת "אחוז בזה, וגם מזה אל תנח ידיך", לומר: מחד גיסא, כן לשמור על אחדות המשפחה, כן להיות קשור בה, וזאת מהסיבות שכתבתי בפיסקה הקודמת. ומאידך גיסא, להיות נאמנים למה שאתם סבורים שהוא הדבר הנכון והראוי, ולא לתת לגיטימציה למה שאינו נכון.
האם אתם יכולים ללכת בדרך זו ?
כל טוב