שאלה
היי אשמח ממש לעצה..
בכמה חודשים האחרונים יצא שאני לא מפסיקה לחשוב על בנים, אבל בקטע של חתונה אין הוא מתחיל איתי/מציע לי/איך תראה החתונה/איך יראו הילדים שלנו/איך אני יספר לחברות שהתארסתי/אני בהריון ועוד מלא סטואציואות וגם ממש ממש יש בי מין רגש כזה 'אני חייבת משהו בן בחיים שלי (אני לא מדברת עם בנים בכלל ואין לי סיטואציות שאני נפגשת עם בנים ואפילו אין לי אחים בנים גדולים אז בכלל לא יוצא לי) וקלטתי שפשוט במשך כל היום(ובלילה) זה מה שאני חושבת עליו.. ואז עוד יותר מיאש אותי שיש לי לפחות עוד שנתיים ומשהו עד שבכלל אני יתחיל לצאת עם בנים ואני פשוט לא יודעת מה לעשות עם זה.. וגם לא באלי לדמיין כל מני סיטואציות שהוא יוצא גבר כזה (סתם כאילו אפילו פתח לי תדלת של הרכב הביא לי פרחים הרים לי את התיק) או שהוא עמוק כזה ואני יוכל לדבר איתו שעות על מלא דברים. ובסוף הוא לא יהיה ככה וזה ממש יבאס אותי.. וגם סתם באלי שבנים יתחילו לדבר איתי אפילו שזה בנים שאני יודעת שבחיים כנראה אני לא התחתן איתם כי הם לא בסגנון שלי בכלל
לסיכום: איך אני מפסיקה לחשוב ככה על בנים ואם זה נורמאלי?
תשובה
בס"ד
שלום רב,
זה לגמרי לגמרי נורמלי.
לפני הרבה שנים, כשהחיים היו פשוטים, התחתנו בגיל 16 ואפילו קודם. הזוג הצעיר חיו במשפחה של האישה. אמא שלה תמכה בבת הצעירה בהיריון וסייעה לי בלידה ובגידול הילדים הראשונים.
הטבע האנושי מתעורר לזוגיות ולאימהות בגיל 16 זה לגמרי נורמלי.
במציאות של היום, בגיל 16 לא בשלים לזוגיות ולהורות. לא נכון ולא בריא להתחתן וללדת בגיל צעיר זה עלול להרוס את הזוגיות ואת האימהות.
לכן את כמו צעירים וצעירות רבים, צריכים להתגבר על טבע בריא שמתעורר בהם ולהמתין לגיל הבשל לנישואים.
צעירים רבים לא מוטרדים כי הם מזדהים לגמרי עם התפקיד שמוטל עליהם עכשיו - ללמוד, להתפתח ברוח ובחברה, הצורך להתחתן נדחק באופן טבעי ולא מטריד יותר מדי.
אחרים, כמוך, מתקשים להסתלק מהצורך הנפשי הטבעי לזוגיות ומשפחה, זה מעסיק ומטריד.
הדרך היחידה לסלק מחשבות ורגשות מהראש היא להתמלא במחשבות ורגשות אחרים.
אי אפשר לרוקן את הראש אבל אפשר למלא אותו בתכנים שאת בוחרת. כשהוא מתמלא, הוא לא פנוי להתעסק בדברים שהעסיקו אותו פעם.
שורה אחרונה: תמצאי תעסוקה מעניינת ומשמעותית עבורך - תעסוקה שתמלא אותך עניין והתלהבות - כך המחשבות והדמיונות יצטמצמו ופחות יטרידו אותך.