יחסים מורכבים במשפחה

שלום לך.

השאלה שלך כואבת.

בעיקר בשבילכם שזה מה שעברתם, שזה מה שחווייתם.

זה שלא הלכת להלוויה, זה שאתה לא רוצה להגיד עליו קדיש כמה כאב נשאת ואתה עדיין נושא - וזה מה שכואב.

לצערי זו לא פעם ראשונה או שניה שאני נשאל בעניין, אבל אני לא חושב שזה בסדר 'נפוץ' אלא 'קיים'.

אני לא רוצה להתייחס להלוויה כי זה כבר היה, אבל כן לנושא של קדיש.

השאלה נובעת מנקודת הנחה שזה לעילוי נשמתו, אולי אפילו תיקון לנשמה.

את שניהם אתה מרגיש שאתה לא רוצה - לא רוצה לקחת בזה חלק.

הרגשה שהיא מובנית.

יחד עם זאת, אני רוצה להציע נקודת הסתכלות שהיא לא שאתה עושה משהו בשבילו - אלא אתה מאפשר לעצמך לתקן משהו בך.

אתה מחזיק בכאב הזה - ואולי צריך למצוא מקום מקצועי לשתף ולרפא את הכאבים הפנימיים - והכאב הזה מפעיל ומאפיל עליך.

היכולת להגיד קדיש או כל פעולה אחרת הוא בעצם להגיד, גם לאבא שלך - שהוא לא מפעיל אותך.

הוא כבר לא קובע לך.

היחס שלו לא משפיע על עבודת ה' שלך, ואמירת קדיש היא חלק מזה.

את הצדדים האלה של כיבוד אב ואם ששייכים אחרי המוות אתה עושה לאו דווקא מהכרת הטוב - אלא כי זה צו אלוקי וכשאתה מקיים את זה אתה קרוב לבורא, ואת זה הוא לא יכול לקחת ממך.

כרגע אתה מאפשר לו לעשות את זה ...

מה אתה חושב?

מחכים לשמוע,

נתנאל

חברים מקשיבים.