שאלה
בשנה שעברה, בחודש אלול, החלטתי שהשנה אני רוצה להתקדם בשמירת הלשון. מאז עברה שנה, וניסיתי המון, בכל מני דרכים, וזה פשוט לא עובד. הפוך, השנה הכמות לשון הרע שאני אומרת גדלה מאוד. ואפילו דברים שבעבר עוד איכשהו נזהרתי לא להגיד, אני כבר לא מקפידה עליהם.
כשחשבתי עם עצמי למה אני לא מצליחה, הבנתי שפשוט קשה לי מאוד לא לומר דברים שאני רוצה לומר, ויש לי צורך חזק מאוד לספר כל דבר שקורה לי או שאני יודעת, ואני לא מצליחה להתגבר עליו. מה אני יכולה לעשות?
תשובה
שלום לך,
את מזכירה לי בדברים שלך דברים שכתב הרב קוק באורות התשובה פרק יש פסקא ט"ז.
שם הוא כותב בדיוק מה שאת מתארת - כשבאים לחזור בתשובה מרגישים פתאום יותר את העוונות.
כשאנחנו מתעוררים לתשובה השלב הראשון הוא שהעיניים שלנו נפקחות, ואנחנו רואים בכלל מה צריך לתקן.
יש דברים שאנחנו צריכים לתקן ואנחנו כל כך עיוורים שאנחנו אפילו לא רואים את זה, אז לא יודעים מה לעשות.
קיבלת על עצמך לשמור על הלשון - השלב הראשון הוא שאת רואה את המקומות הללו שדורשים תיקון.
במובן מסויים בשנה הראשונה את לאו בהכרח חטאת יותר - אלא שמת לב יותר.
מיפית יותר.
ראית יותר את מה שלא ראית לפני.
זה יכול ליצור אשליה של הידרדרות - על אף שמדובר בהתקדמות, ככל ותמשיכי לתקן בפועל.
זה בעצם כמו ללכת לרופא - בלי שרופא יאבחן ויגדיר מה לא בסדר, אי אפשר להתחיל להתרפא.
את בתהליך של רפואה - אבל עכשיו צריך להתחיל לקחת תרופה.
בין אם זה ללמוד מתוך ספרי שמירת הלשון כדי לוודא שהדיאגנוזה, האבחנה, נכונה ולדעת איך להסיר את הרע ולא את הטוב, ובין אם זה לדעת איך לדבר נכון.
בסוף, מסופר על החפץ חיים שהיה פטפטן גדול, וזה היה כדי להראות לכולם ששמירת הלשון היא לא אומרת שאסור לדבר. אפשר להמשיך לדבר והרבה גם תוך כדי שמירת הלשון.
גמר חתימה טובה,
נתנאל ווייל
חברים מקשיבים.