שאלה
שלום הרב,
אני רוצה להתייעץ בעניין משהו שקרה לי השבת (בשבת תשובה)
מצטערת מראש אם זה קצת ארוך ומסורבל, ומקווה שהרב יצליח להבין אותי.
אני בעלת תשובה (הפניתי אלייך בעבר וממש בתחילת התהליך שלי שאלה שאלה וענית לי בצורה מאוד יפה). חזרתי לפני כשלוש שנים וברוך השם אני מאוד מקפידה ומשתדלת להדר ולהחמיר איפה שרק ניתן ולעשות הכל מעל ומעבר. בדרך כלל אני עובדת בצורה מאוד מסודרת לפני שבת, ומכינה הכל לפי "צקליסט" מובנה בראש- אורות, שעוני שבת, כיבוי הטלפון והנחה שלו במגירה עם המטענים, חיתוך נייר טואלט והכל. אני לא יודעת מה קרה לי השבת הזו, דווקא הייתי במצב רוח מאוזן (אני מתמודדת נפש שסובלת מחרדות יש לציין) והרגשתי שאני נינוחה ולא בסטרס ובכל זאת קרתה לי תקלה קטנה. אחרי שכבר הדלקתי נרות, חזרתי מבית הכנסת, כבר עשינו קידוש וסיימנו לאכול אני נכנסת לחדר מסתכלת על המיטה ורואה שהטלפון הנייד שלי מחובר לחשמל, דולק כמובן וסביר להניח שגם השעון המעורר של אמצע השבוע מופעל בו. אני לא יודעת איך זה קרה. היה לי חלום שחלמתי כמה פעמים על מקרה דומה- שאני מסתובבת עם טלפון בשבת ומתכתבת עם אנשים בהודעות ומנסה להסתיר את זה. החלום הזה חזר על עצמו כמה פעמים אך לא חשבתי שהוא באמת מתריע לי על משהו דומה שיכול לקרות.
עכשיו כשגיליתי שהטלפון מחובר התחילה אצלי ההתבלטות- קודם כל זה מכשיר חדש שקניתי לפני שלושה שבועות אחרי שהקודם נשחק ולא תכננתי לקנות טלפון חדש בתקופה זו בשל לחץ כלכלי ולכן אני חרדה פי כמה למכשיר הזה ולנזק שעלול להגרם לו. לא הייתי בטוחה אם יש במכשיר הזה פונקציה שהטעינה מפסיקה את עצמה כשהיא מגיעה למקסימום כדי לא לפגוע במכשיר (בהתחלה ניסיתי לשכנע את עצמי שכן, אמרתי שאני רק אכסה את הטלפון עם כרית כדי לא לגעת בו בטעות בלילה (בכל מקרה יצא שטלטלתי אותו כי הוא היה על השמיכה והייתי צריכה להרים אותה) אך לא הייתי בטוחה בכך והתחלתי לחשוב. המכשיר מחובר לחשמל ומונח על מזרן ולא על משטח קשיח. זה טלפון שמתחמם מהר וזה הגביר אצלי את החשש משריפה או ישאר מחובר לחשמל 25 שעות. אמרתי לעצמי שאני לא מכירה אף גוי שגר בבניין אצל אמא שלי (ואני יודעת שגם אם זה יש בעייתיות מסויימת לבקש מהם, אני בדיוק כותבת על זה סמינריון באוניברסיטה על גוי של שבת ונתקלת במקורות שאומרים שבמקרים מסויימים כדאי שיהודי עצמו יחלל שבת ויעשה מאשר לבקש מגוי מרוב שאיסור אמירה לנכרי חמור). העניין הוא שאחרי הרבה מחשבה, החלטתי לנתק אני בעצמי את הטלפון מהחשמל והאור של המסך נדלק. העברתי אותו למגירה ושם זה נגמר. לא כיביתי את השעון המעורר, לא כיביתי את הטלפון ועשיתי את המינימום כדי לא להשאיר אותו מחובר לחשמל שכן זה עלול לגרום לשריפה (ככל שהטלפון לא היה מפסיק להטעין את עצמו לאחר הגעה לטעינה המקסימלית).
והרגשתי עם זה ממש רע. אחרי כל מה שבניתי עם הקב"ה, יכולתי אולי לסמוך קצת יותר על הביטחון שלי שאולי הטלפון כן היה מפסיק להטעין את עצמו ויכולתי להשאיר אותו מחובר (אם כי עדיין היה החשש שאני אכבה את הצלצול של השעון בבוקר בשוגג מתוך הרגל). מה שהכי מבאס אותי זה לא שהאור בטלפון נדלק, כבר היו לי בשלוש השנים האחרונות פעמים שחיללתי שבת בשוגג, ועשיתי טעויות של תום לב, בעיקר בהתחלה כשעוד לא הייתי בקיאה בכל ההלכות. אבל עכשיו, ובעיקר בגלל שזו שבת תשובה ואני ממש מתאמצת לסיים להגיע לגמר חתימה טובה המעשה שעשיתי זעזע אותי. לא הכרתי את עצמי. אני שמחה שזה נגמר ב"רק" לנתן את המכשיר ולא לעשות בו עוד דברים כמו בחלום שהיה לי (הטלפון צלצל למחרת מתשע בבוקר עד צאת השבת ולא נגעתי בו כדי להפסיק את הצלצול של השעון כי שם כבר אין עניין של סכנה או חשש לנזק אלא זה רק מפריע). אני יודעת שכרגע כבר אין לי מה לעשות, אבל אני כן ארגיש הרבה יותר רגועה אם אדע שיש איזשהו ספק או פרצה בהלכה שעשויה להתיר את הניתוק של המכשיר מהחשמל. כמובן שאי אפשר היה להגיד סליחות בשבת או לאמר וידוי וזה חיכה לחצות הלילה, אך זה גם מה שהחריף את החרדה שלי. אני יודעת שטעויות קורות, אבל זה לא היה טעות שוגג זה היה במכוון, אני ממש חשבתי בלב "סליחה השם, סליחה" וניתקתי את הטלפון. זה הכי מכוון שיש. ברור לי שאני עושה עוד כל כך הרבה דברים שמקנים לי נקודות אצל הקב"ה והוא לא מתסכל רק על זה, אבל מלחיצה אותי המחשבה שזה קרה בשבת תשובה ושזה עלול לסכן את כל מה שבניתי. אני לא רוצה לאבד אותו. הקשר איתו חשוב לי ואני לא מסוגלת לדמיין את החיים שלי בלי שהקב"ה הוא חלק מהם. השאלה אם כן הייתי צריכה לחפש גוי לפני שהחלטתי לעשות את זה בעצמי ואם זה אכן מצב של ספק סכנה שיכולתי לפעול בו.
ברור לי שאם אין פרצה בהלכה שיכולה להרגיע אותי, אין לי כבר מה חוץ ולעשות הכל כדי לתקן את חילול השם שעשיתי. אך גם ברור לי שזה חלק מתהליך התשובה. עצם זה שאני מתייסרת על כך כל כך וזה מאוד מאוד מפריע לי.
אגיד שעלו בי הרבה מחשבות בשבת הזו עלי, ועל החיים שלי ועל הקשר שלי עם אבא. קודם כל הרגשתי יותר מנותקת פתאום בכל דבר שעשיתי השבת. אני משתדלת כל שבת לקרוא את כל ספר תהילים ועשיתי זאת גם השבת אך הרגשתי שזה הרבה פחות עוצמתי הפעם. בקידוש של הבוקר, כשקראתי את המשפט "ממצוא חפצייך ודבר דבר" אז התביישתי כי נגעתי בטלפון. וזה גם זרק אותי לחטא הראשון. אני לא צריכה להסביר את הסיפור לרב היות וכמובן שהוא מכיר ויודע, אני רק משתפת את המחשבות שלי- אחרי שזה קרה נזכרתי שלמדנו שהשם שאל את האדם "אייכה". וזה די מוזר שהשם לא רואה אותו, אלא שזאת הבושה שהסתירה אותו והקריאה לחשבון נפש. ככה הרגשתי בשבת הזאת, שאני פחות מחוברת להשם, שהוא העמיד אותי במבחן ולא עמדתי בו כמו שצריך.
ברור לי שבכל מקום שיש ספק אין ספק, ובכל זאת הייתי שמחה לקבל מהרב איזו מילת הרגעה, ככל שקיימת פרצה בהלכה שמתירה את שעשיתי וככל שלא. ואשמח אם הרב יפנה אותי למקורות הלכתיים כדי לרוכל ללמוד ולהתחזק.
ודבר נוסף קטן אם כבר פתחתי שאלה על הלכות שבת- אני סטודנטית שמדי פעם נוסעת הביתה לשבת אצל אמא שלי. השבת הייתי אצלה. כבר כתבתי שחזרתי בתשובה כך שאמא שלי אישה חילונית שלא שומרת מצוות וכשאני מתארחת אצלה לשבת היא כן מכבדת אותי ומקפידה לא לחמם במיקרו ולחכות לחימום האוכל על הפלטה והיא לא מדליקה טלוויזיה ושומרת על השקט. עם זאת, כשרק חזרתי בתשובה ועוד גרתי אצלה קבוע בבית הפריע לה ששמירת השבת מקפיצה את חשבון החשמל (בגלל הפלטה והאורות וכל מה שדולק בשבת). ומאז היא הייתה מכבה את האורות במקומות המשותפים כשהייתי הולכת לישון ומדליקה אותם בבוקר כשהייתי מתעוררת. כבר אמרתי לה פעם שאם היא מכבה ומדליקה זה בדיוק כמו שאני אעשה זאת בעצמי (מה גם שהיא מדליקה כשאני מתעוררת כדי שלי יהיה אור, היא בכלל לא יושבת בסלון כמעט . ואני לא רוצה להיות לא נחמדה אליה ולחנך אותה (היא אומרת שהיא לוקחת את זה על עצמה), וגם החשבון חשמל בסוף זה משהו שהיא צריכה להתמודד איתו אז אני מכבדת את הבחירה שלה להדליק ולכבות כדי לנסות לחסוך. אם כי לדעתי אין בזה ברכה, והשפע האמיתי יגיע כשהיא תשמור על קדושת השבת. הייתי רוצה להבין אם זה בעייתי שאחד מבני הבית שומר והשני לא, וגם אם זה בעייתי כשמדליקים את האורות ומכבים באזורים הציבוריים שגם שומר השבת משתמש בהם.
תשובה
שבוע טוב
אני קורא את הדברים וחושב לעצמי איך הקב"ה שמח בבת היקרה אליו ששבה אליו ועשתה ועושה כאלה מאמצים לעשות את רצונו ועכשיו כל כך מצטערת שאולי היא התרחקה ממנו.
אשרייך ואשרי חלקך, ובע"ה כל עם ישראל יזכה לשוב אל ד' כמוך.
ובהתייחסות לשאלותייך:
א. טלפון על המיטה - מכשיר נייד רגיל הוא כלי שמלאכתו לאיסור, ומותר לטלטל אותו לצורך גופו או מקומו. ולכן במצב כזה, כשאת צריכה את המקום במיטה, אפשר להזיז אותו (בלי לנתק מהחשמל) גם בטלטול רגיל.
אם מבחינתך הוא נחשב יקר ואת מקפידה מאוד בשמירה עליו (למשל לא לתת לילד לגעת בו), אז הוא מוקצה מחמת חסרון כיס ואסור לטלטל כרגיל, אבל אפשר להזיז אותו בעזרת המרפק או הרגל (טלטול בגופו).
ב. ממה שאני מכיר ברוב המכשירים החדשים לא נגרם נזק אם הטעינה ממשיכה אחרי שהוא טעון. אבל אם את יודעת שהוא מתחמם והיה לך חשש שזה יכול לגרום לשריפה (והיו דברים מעולם כידוע), אז היה צריך להזיז כמו שכתבתי לעיל באופן שלא יהיה מונח על דבר דליק כמו המיטה, או לקרוא לגוי (התייחסות בהמשך) או, במקרה שאין פיתרון אחר ויש חשש מהחימום שלו, לנתק אותו בשינוי מהחשמל (מרפק, שיניים או רעיון אחר).
ג. לגבי גוי - איסור אמירה לגוי הוא מדרבנן, ופחות חמור מחילול שבת של יהודי. כאשר יש צורך בשימוש בגוי צריך להקפיד על שני דברים - לא לומר לו ישירות לעשות מלאכה, ושלא תהיה הנאה ישירה מהפעולה שלו. למשל במקרה כזה, אם יש גוי - אפשר לומר לו ששכחת את המכשיר מחובר למטען ואת חוששת שהוא יתחמם, והוא יבין לבד שהוא אמור לנתק. במקרה כזה גם אין הנאה ישירה מהפעולה שלו.
ד. ניתוק הטלפון שעשית היה אכן לא נכון לכאורה, כי בהנחה שהיה חשש שיתחמם היה צריך לעשות את הפתרונות האמורים לעיל. אבל, וזה אבל ענק, מדובר באיסור דרבנן לפי הרוב המוחלט של הפוסקים, וזה נעשה מתוך לחץ, והעיקר הכי גדול - את התחרטת על המעשה הזה ומצטערת עליו וכעת עשית עליו תשובה (חרטה, וידוי וקבלה לעתיד), ולכן ברור שהקב"ה כבר סלח לך ברחמיו וברוב חסדיו. אפילו אם אדם עבר על מצוות עשה מהתורה ועשה תשובה, כותב הרמב"ם: "אינו זז משם עד שמוחלין לו". כלומר, שנמחל לו מיד. קל וחומר במקרה שלך.
ה. אפילו אם חלילה הייתה עוברת על עבירה חמורה מהתורה (למשל מדליקה אש בשבת במזיד), זה לא היה מוחק שום דבר מכל הדברים הטובים שעשית ומכל המהלך העצום והנפלא שאת נמצאת בו (הדרך היחידה אולי למחוק זכויות זה כשאדם מתחרט על כל הטוב שעשה). כל זכויותייך, כל שכרך וכל המעלות שקנית בנפשך שמורים ומשומרים.
ו. כמו שכתבת הייסורים שלך והצער הם מעלות עצומות, וברור לי שכבר כעת את במקום יותר גבוה ממה שהיית אתמול לפני שבת, כידוע מה שנאמר על המקום שבעלי תשובה עומדים בו.
ז. לעולם על תקשיבי לשום קול שמחליש אותך בדרכך. כל קול שמנסה להקטין אותך, לייאש אותך או שאת מרגישה שהוא לא מרומם אותך, זהו קולו של היצר הרע וממליץ לך לגרש אותו ממוחך. זה לא סותר כהוא זה צער על נפילות, אבל בתנאי שזה צער שעוזר להתקדם ולא חלילה להיפך.
ח. אם את רוצה לקחת את התחושות הנוכחיות למקום של התקדמות אני ממליץ לך ללמוד באופן קבוע (בנחת כמובן, ובלי טיפת לחץ) למשל בשבתות, הלכות שבת.
ט. לגבי השבתות אצל אמא שלך - קודם כל אשרייך על כיבוד ההורים שלך ועל היחס אליה. זו מצווה גדולה.
לגבי הפלטה - אולי כדאי לשים אותה עם שעון שבת כדי שלא תדלוק כל השבת אלא רק בזמנים שאת צריכה אותה.
לגבי הדלקת אורות על ידה - את כמובן הבהרת שאת לא רוצה שהיא תדליק, אבל אין לך איסור להיות בבית אם היא מחללת שבת. לגבי הנאה מפעולה שלה - אין איסור לעשות דברים שיכולת לעשות בכל מקרה. למשל - אם היא הדליקה אור בחדר שהיה חשוך לגמרי, אי אפשר עכשיו להנות מהאור הזה לקריאה. אבל אם היא הדליקה אור בסלון וממילא יש גם אור מהחלונות, כך שהיה אפשר, לפחות בדוחק, לקרוא גם בלי הדלקת האור, אין איסור להנות מהאור שהיא הדליקה.
אני מבקש בכל לשון של בקשה שכעת תסירי כל צער מליבך. תשמחי שמחה גדולה שזכית להיות בעלת תשובה שהקב"ה כל כך אוהב, ותיכנסי ליום הכיפורים הקדוש מתוך רוממות ושמחה.
בהצלחה רבה וגמר חתימה טובה