צבא ושירות לאומי כחוזרת בתשובה

שאלה

שלום רב ותודה רבה מראש!

אני בת 19, חוזרת בתשובה (כבר כמה שנים טובות), שומרת נגיעה כבר שלוש שנים ב״ה ומשרתת בתפקיד מבצעי בצבא.

אני מפרטת עליי ועל הרקע שלי כי חשוב לי שיהיה ביסוס להתלבטות ולעזרה המוערכת שלכם.

אני בצבא כבר כמעט שנה והתחלתי באמת את התפקיד שלי לפני חודשיים בערך, התפקיד והעבודה שלי פיזיים וטכניים ומעורב בנים ובנות, ספציפית איפה שאני יש רק עוד בת אחת וכל השאר בנים.

אנחנו ישנים יחד באותו המבנה ו24/7 ביחד, ובתקופות שלא ישנים ביחד אנחנו עדיין 10 שעות בערך אחד עם השניה.

התאמצתי מאוד להגיע לתפקיד הזה ולמקום הזה כשהתגייסתי, גם כי זה באמת חשוב לי לתרום מעצמי למדינה, גם כי המשפחה שלי (ואני) מאוד מאמינה בזה וגם כי הייתי במקום אחר באותה התקופה.

חשוב לי גם לציין, שאני חוזרת בתשובה בלי רקע אמוני או דתי מהבית- המשפחה שלי לא מאמינה בה׳ ולא שומרת מצוות.

התחלתי להתחזק אחרי שאמא שלי עברה אתגרים רפואיים קשים מאוד והיו לי חוויות לא פשוטות איתה בהקשר של זה, ומאז האמונה, הדת והקשר שלי עם הקדוש ברוך הוא הם דברים שבלעדיהם אני לא יכולה להיות והם חלק בלתי נפרד ממני בצורה חד משמעית.

עוד דבר, לפני שהתגייסתי רוב החברים שלי מהלימודים ומהבית היו דתיים או ממשפחה דתית, ככה שהרגשתי שיש לי הרבה תמיכה מהם ועוגנים של אמונה והתחזקות בחיים ובסביבה, ומאז שכולנו התגייסנו/בשירות ופחות מתראים אני מרגישה שהסביבה הזו מאוד מאוד חסרה לי.

כשהתגייסתי, במהלך כל הטירונות והקורס הייתי או עם 100% בנות או עם רוב של בנות, כך שלא הרגשתי את האתגר הזה של העירוב עם בנים וכו׳.

בנוסף, לפני הגיוס לא כל כך התעמקתי בשירות לאומי כי חשבתי שזה לא מקומי כי אני ״רק״ חוזרת בתשובה וכמו שכתבתי זה היה מאוד ברור מבחינת המשפחה והסביבה שאלך לשרת בצבא.

במהלך השנה הזאת של השירות הצבאי שלי ובפרט בזמן שלי בתפקיד, אני חווה אתגרים לא פשוטים, גם מבחינת הייעוד שלי, שלדעתי הוא פחות טכני ויותר קשרים עם אנשים, תמיכה בקהילה ועבודה בין-אישית, ואני מרגישה שזה לא בא לידי ביטוי בכלל בעשייה שלי בצבא, והתחלתי לחשוב על שירות לאומי במחלקת ילדים בבית החולים שמטפל באמא שלי.

וגם מבחינת האמונה והסביבה שאני איתה- בין אם זה השפה (קללות, דיבור לא יפה באופן קבוע- שזה משהו שמאוד קשה לי איתו), עבודה בשבת (למרות היתר, ובמיוחד שזה משהו שבכללי יותר מאתגר מבחינתי כי זה לא שאני חוזרת הביתה ויש לי את המקום לחוות את השבת בנחת, גם בבית זה מאמץ)

פחות סביבה דתית, בלי כל כך אנשים לדבר איתם על זה ולהיות באותו הראש, וכמובן גם השירות המעורב.

אני בן אדם שמאוד יודע להכיל אנשים שונים ודרכי חיים אחרות משלי, ככה אני חיה כל הזמן, וזה גם חשוב לי להיות כזאת ועם גישה כזאת ומבינה את החשיבות של חיים בחברה שלנו, שהיא מעורבת מטבעה בכל סוגי האנשים, ולכן גם לא חשבתי שזה יהיה לי כל כך קשה ושארגיש את זה בצורה כל כך חזקה.

באותו הזמן, אני כן טובה בתפקיד שלי ב״ה, בקטע המקצועי לא רע לי, וגם ברוך השם אני מכירה פה אנשים טובים, אני במקום שהתחברתי כבר לאנשים, והבת שאיתי באה ממשפחה מאמינה והיא מאמינה בעצמה שזה כמובן מאוד עוזר ומשמח.

פניתי לרבנות הצבאית ולמדור לטיפול בחיילות דתיות, והם מוכנים לעזור לי להחליף תפקיד ואולי גם לצאת לשירות, ומכאן באה ההתלבטות שלי- מה לעשות?

להישאר את השנה הזו או לקדם את עניין השירות?

אני מרגישה קרועה בין העולמות קצת ולא מבינה מה ה׳ מנסה שאבין, כי דווקא עכשיו אני מתחילה להתחבר יותר לתפקיד ולאנשים.

תודה רבה על קריאת המגילה ;))

אשמח מאוד לעזרה שלכם ולעצה

תשובה