שאלה
אני ואשתי נשואים כ-7 שנים. בתחילת הנישואים שלנו קיימנו יחסי אישות, לא בתדירות גבוהה, אבל קיימנו. במהלך השנים התפרצה אצלי טראומה מורכבת וקשה שבעקבותיה "השתניתי", ואני כפי שהיא טוענת "אינני מי שהיא הכירה פעם". בעקבות כך מזה למעלה מ-3 שנים אנו לא מקיימים יחסי אישות כלל, וגם מגע פיזי לעתים רחוקות (רק כאשר היא מעוניינת בכך). ככלל, מרגיש כאילו אנחנו איננו חברים עוד אלא שותפי מגורים. כבן אדם, אני מאוד אוהב אותה, היא חברת האמת היחידה שיש לי בעולם ולמענה אני מוכן להקריב את חיי. האם להתגרש?
תשובה
שלום וברכה
כואב לי לקרוא את מה שאתה כותב.
יהיה זה לא רציני מצידי וכמובן גם לא אחראי לייעץ בשאלה כה הרת גורל, כאשר כל מה שאני יודע הוא מה שאתה עצמך כתבת במספר שורות מצומצם. המאבק שלך עם עצמך והשינוי שאתה עובר מצד עצמך נשמעים כתיק כבד מאוד; ההשפעה של זה על הזוגיות היא בלתי נמנעת, אבל אפשר שדווקא יש יסוד לריפוי, ועוד ועוד.
מה אני מציע לעשות ? אני מציע לא להתחיל בכניעה, אלא להפך. לבחון האם דווקא בשל העובדה שאתה אוהב אותה ושהיא חברת האמת היחידה שיש לך - להתמודד עליה. נראה מדבריך שהצעד הראשון הוא קודם כל טיפול של עצמך בעצמך. סביר להניח שאם עברת טראומה כזו קשה אתה נמצא במסגרת שמסייעת לך להתרומם מחדש, אבל יהיה נכון להתמקד בבניית עצמך לזוגיות מתחדשת. לאחר מכן, ביחד, תתקדמו בטיפול זוגי. אל תזניחו ואל תיסוג לפני שעשית את מה שאפשר כדי לקיים את הזוגיות עם הבסיס הטוב שיש לכם.
האם אתה יכול ללכת בדרך זו ?
כל טוב