שאלה
בשנים האחרונות אני מוצא את עצמי בבית הכנסת בזמן קריאת מגילת איכה בערבית קורא ופשוט דומע בלי סוף, מרגיש כאב עצום ולא מצליח להחזיק את עצמי...
אני חש קצת מבוכה מהעניין מכיוון שכשאני מרים את הראש אני רואה אנשים קוראים אך לא מביעים רגש, אפילו חשבתי אולי לקרוא בבית אבל אני לא רוצה לפספס את המניין ולרוב מנסה לתפוס פינה שבה פחות רואים אותי ומנסה להסתיר את הפנים...
אני באמת לא יודע מה להרגיש לגבי זה, האם אני מגזים עם תגובה? רגיש מדי? כי בשבילי ההבנה של האסון הנוראי הזה של איבוד החיבור שהיה לנו לקב"ה יחד עם הטבח הנוראי שבוצע בעם שלנו והתיאורים הקשים במגילה פשוט שוברים לי את הלב... אודה לעצה.
תשובה
שלום וברכה
האם אני יכול להציע לך דרך אחרת ?
להיות מי שאתה.
ומבחינה מסוימת, להרגיש סיפוק עצמי גדול על כך שאתה מצליח ממש לבכות על מה שראוי לבכות בו.
לא מבוכה, כי אם עומק גדול של קיום אמוני.
אשריך.
כל טוב