שאלה
שלום לכם ותודה על זמנכם.
בזמן האחרון נכנסו לי מחשבות טורדניות מוזרות ומציקות של ”אולי ה׳ הוא לא טוב?”
דבר שמאוד מפריע לי ביום יום כי למרות שאני מוצא תשובות למה הוא כן טוב, המוח נותן ניגוד. לדוגמא- ”ה׳ טוב כי הוא באמת נותן לי הרבה בחיים, והוא יוציא אותי מזה כי הוא כל יכול”. אבל אחרי זה המוח נותן תשובה של ”גם את זה אלוקים גורם לי להרגיש, אבל הוא רוצה ברעתי אז זה בעצם גם חלק מההצגה”. בקיצור לופ אחד שלם של לא משנה מה אני אגיד לעצמי על זה שזה לא נכון, המוח ימצא תשובה ל-למה כן.
מצד שני זה גורם לי להרגיש כפוי טובה שאני חושב את זה בגלל כל הדברים הטובים שקיבלתי, וגורם לי לחשוב שאני חוטא במחשבות האלה כי זה נחשב כאילו אני לא מעריך את הטוב, בקיצור לופ שלא נגמר. ואז אני נכנס לעוד לופ של ”אז אם אני לא מעריך את הטוב, אלוקים יקח לי את היכולות הטובות שהוא נתן לי”, ואז זה נכנס לעוד לופ.
רציתי לשאול קודם כל האם זה חטא?
ומה אני יכול לעשות כדי להתמודד עם המחשבות האלה? זה גורם לדיכאון ולחשוב שאין טעם להרבה דברים בחיים, כי אם ה׳ לא רוצה בטובתי, אז כל דבר שאני אעשה לא ארגש אותי.
חשוב לי לציין שאני אדם דתי יחסית וזה לא שאני רחוק או משהו.
מה לעשות אני מרגיש בכביש ללא מוצא? אבל על אמת, ללא מוצא כי המחשבה הזאת היא בעצם התחתית של התחתית.
אם מה שהחזיק אותי עד עכשיו ברגעים הקשים היא האמונה שה׳ טוב, עכשיו המוח שלי גורם לי לא להאמין לזה.
תשובה
שלום לך.
נשמע שהדימוי שנתת להרגשה שלך - כביש ללא מוצא, מתאר בצורה מוחשית את ההרגשה הלא נעימה ואפילו קשה של חוסר האונים מול המחשבות הטורדניות שנכנסות אליך לראש.
מה שהכי היית רוצה זה בעצם למצוא מוצא, שהכביש ימשיך ללא הפרעה. שהמחשבות לא יתקעו אותך ולא תרגיש כל הזמן לא אהוב ולא בסדר.
שמע, זה באמת ממש קשה ככה. אבל תדע דבר חשוב: יש מוצא! אתה תוכל למצוא את הכביש שמקדם אותך למקום טוב עם עצמך ועם הקשר עם ה' יתברך. נצא מנקודת ההנחה שזה אפשרי. עכשיו נראה מה יכול לעזור כדי להתחיל להגיע לשם:
אתה מתאר את המחשבות האלה דווקא בענייני הקשר עם ה', בענייני אמונה. אז אולי תופתע לשמוע שזה כל כך טבעי שיהיו כל מיני מחשבות ותהיות וספקות דווקא בנושא הזה. ולמה? כי ה' יתברך, ברא את העולם , את הכל הכל, ונשאר נעלם. הסתיר עצמו . הוא לא מדבר איתנו. אנחנו לא רואים אותו. הוא לא עושה לנו משוב ברור על המעשים שלנו.
תחשוב שאם אתה מנסה לשכנע חבר שיש איזה דמות שבחיים הוא לא ראה ולא יראה, שמבקשת ממנו לעשות כל מיני משימות. האם לא יהיו לו ספקות? ברור שכן. טוב, אז איך בעצם רוצים מאיתנו אמונה וביטחון, אם ה' מסתתר בתוך העולם והחיים שלנו? חלק מהעניין הוא שהוא רוצה שנגלה אותו. שמתוך הההעלם נעבוד קשה , נחפש ונמצא. מה שנמצא יהיה שווה הרבה יותר מאשר אם הכל היה גלוי וידוע מראש.
אז זה טבעי שיהיו ספקות, והשאלות האלה שצצות: האם ה' קיים בכלל ? האם הוא בכלל אוהב אותנו? אולי הוא רק רוצה להעניש אותנו? אולי ואולי... מלא מחשבות.
כשמגיעות מחשבות כאלה שמטרידות אותנו, הדבר הכי נכון בתור התחלה זה לקבל אותן. להגיד למחשבות האלה: "וואלה, ידעתי שתבואו. די ברור שתגיעו. כי זה הגיוני סה״כ, אני מבין אתכן. אני מקדיש לכן זמן קצוב, נגיד חמש דקות. אחר כך אני מבקש מכן לפנות מקום למחשבות אחרות כי אני מרגיש שלא כזה טוב לי להישאר אתכם הרבה זמן".
נשמע שטותי? כנראה שלא. רואים בפועל איך דיבור פנימי כזה עם עצמך ועם המחשבות שלך, מרגיע. נותן מקום ומאפשר להמשיך קדימה. מה שהרבה פעמים תוקע אותנו זה שאנחנו נלחמים במחשבות האלה ומרגישים רגשי אשם מולן, וזה גורם להן לרצות להישאר יותר נוכחות. להילחם על המקום שלהן.
אז זה צעד ראשון: לקבל ולהגביל בזמן. ואז אחרי תום הזמן הזה, מכניסים מחשבות אחרות. לא בכוח, אלא בעזרת שינוי מצב. כמו להתקשר לחבר, לצאת לסיבוב, לריצה. משהו פעיל. זה עוזר לנקות את הראש ולהיות יותר חיוביים.
זה עוזר לחשוב על דברים אחרים.
ולעניין הספציפי של אמונה בה' , נוכל להגיד כמה עצות:
ראשית: לדבר איתו שיחות מלב אל לב. קרא לזה התבודדות או איך שתרצה. ספר לו על הפחדים, על הספקות. ספר לו מה עובר עליך, מה כואב לך. כשאדם מתרגל לדבר עם ה', קורה משהו מדהים בנפש. האדם לא מרגיש שהוא מדבר על הקיר חלילה. אפילו שהוא לא רואה את ה', הוא מרגיש שה' נוכח, שהוא עונה לו מתוך המציאות. זה לא טריק. זה פשוט בגלל שה' מחכה להיות איתנו בקשר. כשאנחנו פונים אליו , הוא מתגלה אלינו, אמנם לא בנבואה או בדיבור ישיר, אבל בהרגשה נוכחת. האמונה נבנית עוד ועוד מתוך עצם החיים.
אמונה מלשון אמון. אמון אתה יכול לפתח מול מישהו שאתה סומך עליו. כשמדובר בה' יתברך, אז אחרי שאתה מתרגל לדבר אליו, אתה מגלה עוד ועוד איך הכל תלוי בו. איך הוא נותן לך את כל מה שיש לך. איך הוא דואג לך לכל נשימה. למשל , חשבת על זה שהוא מנשים אותך כל שניה? שהחמצן שהוא מכניס לתוכך מגיע בצורה מופלאה לכל הגוף ומחיה אותו? האמת שה' יכול היה להנשים אותנו ככה פעם אחת בחיים וזה היה מספיק לנו להרבה זמן או פעם ביום. כמו מטען של טלפון... אבל הוא בחר להנשים כל אחד מאיתנו כל רגע, כל הזמן. עם פעימות הלב, אתה יכול לשמוע אותו לוחש לך: "אני איתך, אני איתך"... !
דיבורים כאלה ומחשבות כאלה, גורמות לנו לפתח את שריר האמונה. לפתח אמון בה' יתברך, לפנות אליו יותר, לסמוך עליו יותר. ואז גם כשקשה לנו, אנחנו מבינים שיש על מי לסמוך בתוך הקושי כי ה' איתנו שם בתוך הקושי.
שנית: הקבלה העצמית שלך, ההבנה שמותר לך ליפול ולהתייאש קצת לפעמים. מותר להרגיש סימני שאלה- זה אנושי, וככה בדיוק ה' ברא אותנו, אנושיים. בקיצור כל ההתנהלות הזאת כפי שכבר מתוארת קודם , גורמת לשחרור גדול. אתה לא צריך להיות מושלם כדי שיהיה לך קשר קרוב עם ה'. הוא אוהב אותך בכל מקרה.
לבסוף, נניח שאם אתה מרגיש שאתה לא מצליח בעצמך לפלס את הכביש ללא מוצא הזה והמחשבות המבאסות רצות שוב ושוב בלופים לא נגמרים, כדאי לפנות לעזרה מקצועית. העזרה המקצועית של מאמן / מטפל רגשי, תוכל להיות בעניין הטורדניות של המחשבות כדי לעזור לך לנהל אותן ושהן לא ינהלו אותך.
בכל מקרה, יש מוצא. אתה בעזרת ה' תצליח. ה' ישמור אותך במסע שלך כי הוא מאוד אוהב אותך!
תמיד תוכל לפנות אלינו למוקד חברים מקשיבים בטלפון 8298* או בווצאפ למספר 0533569263.
דברת, חברים מקשיבים.