שאלה
כל שנה בתפילת יום כיפור אני תוהה איך זה יכןל להיות שמה שלימדו אותהו מינקות- נכון. אם באמת ה' בוחן מעשי כל אדם ומודד אותם, ותמיד יש מקום לכפרה, זה לא מסביר למה צדיקים מתים. ולא רק רבנים. אבא שלי היה אדם חכם בתורה, איש טוב, אחד הנדירים שיש בכל דור. נפטר ממחלה קשה אחרי שנים של תפילות וטיפולים. ותמיד בכיפור כשאני מגיעה למילים בסידור, אני מרגישה שאולי זה מיותר לבקש, להגיד.. יש בי מעין סכסוך פנימי כי אני מאוד אוהבת את התפילות ועדיין מאמינה. אבל יש לי חורים באמונה שאני לא יודעת למלא. מעין סקפטיות שמובילה לפחד ממה שיקרה.
שאלה נוספת שקשורה לראשונה, היא למה בעצם האדם צריך להתקדם בעולם דרך ייסורים? איזה קב"ה רוצה לקרב אותנו באמצעות חשש ופחד ולמה יש כ"כ הרבה אסונות קשים? זה קצת שאלה נוסח איפה ה' היה בשואה.. אבל עם כל הפיגועים, המלחמה, ה 7.10 ובכלל לאחרונה הרבה חולים ממכריי, קשה שלא לשאול למה.
תודה רבה מראש
תשובה
בס"ד
שלום רב,
שאלת הייסורים מעסיקה את המאמינים כבר מתקופת התנ"ך - ספרים שלמים נכתבו על השאלה הזאת - על אסון פרטי, ספר איוב; על האסון הלאומי נכתבה מגילת איכה.
גם חז"ל עסוק לעומק בסוגיה הזאת על כל צדדיה - גם בשאלה על מותם של צדיקים בדמי ימיהם, השאלה על ייסורים לצדיקים והשאלה הלאומית על סבלו של עמ"י.
חורבן ופרעות לצערנו הרב, אינם חידוש בתולדות ישראל - גם על כך דובר ונכתב.
יש לנושא גישות שונות ותשובות שונות...
אני מחזיק מדברי הרמח"ל. הוא מסביר שמוות וייסורים אינם בהכרח עונש.
המאמין השלם מבקש קרבת אלוקים - זה מבחינתו השכר האמתי רק ההתקרבות אל ד', כמו שהתרחקות מאלוקים היא העונש הנורא ביותר. לכן עדיפים חיי סבל שמביאים התקרבות על ד' מחיי נוחות ועונג שמרחיקים מד'.
זה ההסבר למצוות קידוש ד' - העדפת הקרבה לאלוקים על פני החיים. לכן רבי עקיבא אומר במותו "כל ימי הייתי מתאווה מדי יבוא לידי ואקיימנו".
יש צדיקים גדולי דור שלא הגיעו לגיל 40 = האר"י הקדוש, הרמח"ל ורבי נחמן מוכרים לכולנו.
לאחר הדברים הללו חייבים כמובן לחזור לשורש - את ציינת זאת גם בדברים שלך - להאמין.
דברי תורה לפרשת השבוע
החלק הכי טוב בשולחן השבת שלכם: רעיונות קצרים, עמוקים ונגישים על פרשת השבוע היישר לתיבת המייל שלכם