שאלה
שלום וברכה כבוד הרב שרלו.
אציין שכבר קיבלתי תשובה מהרב שלי, אך רציתי לקבל את חוות דעתך מהויתך אתיקאי.
לדעתך ניתן להגיד כי יש הטייה לכך שמצוות בין אדם לחברו חשובות יותר ממצוות למקום לצורך הקיום של חברה מוסרית?
כאשר שאלתי את הרב שלי, הוא אמר שניתן למצוא לכך עדות מהרישא של התנ"ך: בכך שדור המבול הוחרב מכיוון שלא הייתה להם אחווה אנושית בסיסית ולכן לא היה להם פוטנציאל לקיום המצוות בין אדם למקום; כאשר במקרה של מגדל בבל ה' פיזר אותם, כי הייתה להם אחווה אנושית בסיסית ולכן היה להם את הפוטנציאל לקיום המצוות בין אדם למקום.
נקודה נוספת היא הכתוב במשנה: "עבירות שבין אדם למקום, יום הכיפורים מכפר עבירות שבין אדם לחבירו, אין יום הכיפורים מכפר, עד שירצה את חבירו".
ומלבד ההלכה: מבחינה מוסרית, לא יהיה יותר נכון שתהיה חברה שתתעדף צדקה, כיבוד אב ואם ועזרה לזולת מאשר הנחת תפילין, שמירת שבת וצניעות?
שבדבר האחרון, יש רבנים שפסקו כמוך שהתעסקות יתרה בצניעות גורמת לחוסר צניעות, בעוד שלדעתי לא ניתן להגיד דבר כזה על שום מצווה שבין אדם לחברו.
אשמח לשמוע את דעתך כבוד הרב שרלו, וממש אבל ממש אעריך אם תוכל להתייחס לשאלה זו גם מהיבט מוסרי.
תודה רבה,
נפתלי
תשובה
שלום וברכה
יישר כוח על העיסוק בנושא.
זו שאלה הרבה יותר סבוכה ממה שהיא נראית.
שכן יש שני עקרונות שלכאורה סותרים האחד את השני.
מחד גיסא, אכן ישנן אמירות רבות, בעיקר בשפה הנבואית של התנ"ך והאגדתית של התורה שבעל פה, שענייני בין אדם לחברו קודמים לכל דבר מבחינת חשיבותם.
ומאידך גיסא, ההלכה קובעת בדרך כלל כי בהתנגשות בעניינים שבין אדם לחבירו ובין אדם למקום קודמת המחויבות כלפי שמייא מאשר כלפי בין אדם לחחברו, שכן גם החבר מחוייב בכבוד שמיים.
כתבתי על כך פרק שלם בספרי "כי ישרים דרכי ה'". אשמח אם תקרא אותו.
ותראה כי למעשה אנחנו מתנהלים בין שני העקרונות האלה, שבאחד מהם ענייני בין אדם לחברו קודמים ובשני בהם ענייני בין אדם למקום. יש כמובן לזכור כי כל ענייני בין אדם לחברו הם גם ענייני בין אדם למקום, שכן ריבונו של עולם ציווה גם עליהם.
כל טוב
דברי תורה לפרשת השבוע
החלק הכי טוב בשולחן השבת שלכם: רעיונות קצרים, עמוקים ונגישים על פרשת השבוע היישר לתיבת המייל שלכם