שאלה
שלום,
אני בת 21 כבר מתחילה את החיים אחרי שירות לאומי ונמצאת בעבודה,
אבל יש בי בעיה, לפי דעתי נפשית,
אני מוצאת את עצמי הרבה בדיכאון ובדכדוך, מצבי רוח שונים.
ברגע שאני מרגישה את זה, אז התוצאה זה בעצם בכי ומרגישה שזה עוצר אותי בחיים.
לא יכולה הכי לתפקד, גם לצערי פוגע מאוד בזוגיות וניהול חיים.
זה כבר כמה שנים,
כאילו שיש 2 כמוני, אחת השמחה ואחת העצובה.
העצובה יותר שולטת בי ומנהלת בי את החיים. אני מנסה להיפטר ממנה או לפחות להחליש אותה אבל זה לא עוזר. תמיד היא חוזרת, בבכי, דיכאון, דכדוך ועצב.
אני עושה טיפול NLP שאמור לעזור, אבל עכשיו המטפלת אמרה שאולי זה בעיה נפשית שצריך כדורים.
אני לא רוצה להתחיל לקחת כדורים,
מה אני יכולה לדעתך לעשות?
תשובה
שלום אפרת.
איזו אמיצה שאת!!!
יש כאלה שלמרות שמרגישים כמוך, לא פונים לעזרה, לפעמים בגלל בושה או פחד. בכך שפנית אלינו, את מראה לנו ולעצמך שאת רוצה לעזור לעצמך ולא להישאר במצב הנוכחי, שהוא מצב שנשמע בהחלט לא קל.
קשה לדעת רק מעצם השאלה שלך האם מדובר במצב דיכאוני. יש כל מיני סימנים לדיכאון. אבל יש גם רמות שונות של דיכאון ודכדוך.
יש רמות של דיכאון שבהם כבר אין תפקוד בכלל, שאין מוטיבציה וטיפת רצון לעבוד, לקום בבוקר, לאכול ועוד. מצב נורא שאת בהחלט לא רוצה להגיע אליו, וכמובן אף אחד לא רוצה שתגיעי אליו.
עצם זה שאת מתארת שאת כן ממשיכה לתפקד לצד הדכדוך, זה סימן טוב.
פניה לעזרה מקצועית היא הכרחית ממש. ובמצב כמו שאת מתארת שאת שמה לב למה שקורה לך, ועוד מתפקדת לצד הקושי, יש סיכוי גדול ממש שהעזרה הזאת תועיל לך.
כמו שכתבתי בהתחלה, אין לנו יכולת לדעת בדיוק מה המצב מתוך מה שכתבת.
עזרה של איש או אשת מקצוע , תאפשר אבחון של המצב וגם הצעת דרכי טיפול.
האם הכרחי לפנות דווקא לעזרה פסיכיאטרית? לא בטוח.
במצב קל, יש גם מטפלים נפשיים שיכולים להועיל. פסיכיאטרים בדרך כלל מטפלים בעזרת תרופות פסיכיאטריות במצבי דכדוך או דיכאון. לפעמים, תלוי במצב ובחומרה, ניתן לטפל במצב ללא תרופות בעזרת שיחות טיפוליות ובעזרת שינוי התנהלות שיכול להשפיע על הנפש. הכול תלוי כמובן באבחון של איש מקצוע.
אז מה עושים? הפניה הראשונית תוכל להיות דרך רופא משפחה שיכול לפעמים לעזור בתרופות פסיכיאטריות קלות שעוזרות לאנשים לשפר את מצב הרוח שלהם, ועדיף מלכתחילה לבקש הפניה למיון לקבלת עזרה ראשונה. רופא משפחה טוב גם יוכל להבחין אם טיפול פשוט שהוא יכול לתת יהיה מספיק, או שצריך הפניה לפסיכיאטר.
כדאי מאוד שתפני לעזרה דרך רופא המשפחה שלך. אם תרצי המלצה על מטפל ספציפי לפ איזור מגורייך, תוכלי לפנות אלינו וננסה להציע לך למי כדאי לפנות.
ומה חוץ מזה?
חוץ מזה חשוב שתחזקי את עצמך בעזרת תמיכה חברתית ומשפחתית. חשוב לשתף הורים/אחים בוגרים/ חברות במה שאת עוברת.
הם לא יוכלו לטפל בך אבל יוכלו לתמוך בך ולשמח אותך. הם אולי יוכלו לעזור לך בפניה לאיש מקצוע.
ומה לעשות בינתיים כשמגיעות הדמעות? את מוזמנת לתת להן מקום, לתת להן לשטוף, להוציא החוצה את הקושי. ואחר כך, כדאי לך להפעיל את עצמך: להפעיל את הגוף בספורט, בהליכה, בטיול בחוץ. התנועה הפיזית משחררת הורמונים שמעלים את מצב הרוח, ועוזרים לצאת ממצבים של דיכאון.
עיסוק בתחביבים כמו ציור, סריגה, מוזיקה, וכו', יכולים לתת לך שמחה של יצירה ומשמעות.
הכי חשוב לא לוותר. את לא תישארי ככה, ואין סיבה שהמצב יתדרדר חלילה. את הולכת לטפל בעצמך ומצבך ישתפר בע"ה.
תתפללי לה', שכל הזמן נמצא איתך, ותבקשי ממנו שמחה ורפואה לנפש. אמרי לעצמך הרבה פעמים משפטים חיוביים כמו: אני הולכת להיות בסדר, אני כבר עכשיו בסדר. זה זמני. זה יעבור.
אם את מכירה בסביבתך הקרובה אשת טיפול כמו עובדת סוציאלית או פסיכולוגית, תוכלי לבקש ממנה עזרה בהפניה לדמות טיפולית.
חשוב לא לוותר על הפניה לעזרה מקצועית כדי שלא תהיה התדרדרות במצב חלילה. את יקרה לעולם וחשוב שתהיי בריאה בגוף ובנפש.
תמיד תוכלי לפנות אלינו למוקד חברים מקשיבים בטלפון 8289* או בווצאפ למספר 0533569263.
דברת, חברים מקשיבים makshivim.org.il
דברי תורה לפרשת השבוע
החלק הכי טוב בשולחן השבת שלכם: רעיונות קצרים, עמוקים ונגישים על פרשת השבוע היישר לתיבת המייל שלכם