שאלה
שלום רב,
מפורסמת המימרא 'שמתוך שלא לשמה - בא לשמה.' (סנהדרין קה) אולם במסכת ברכות מובא סיפור על אדם שהתפלל ללא כוונה ואליהו הנביא שהתחפש לסוחר ערבי קטל אותו בחרב 'ההוא גברא דקא מצלי אחורי בי כנישתא ולא מהדר אפיה לבי כנישתא חלף אליהו חזייה אידמי ליה כטייעא א''ל כדו בר קיימת קמי מרך שלף ספסרא וקטליה' (ברכות ו ע'ב).
מה צריך להבין מזה? האם צריך לעשות ללא כוונה או להיזהר מאוד בכוונות ועדיף שלא לעשות?
תודה רבה
אהבתם? עוד תכנים בלעדיים באפליקציה של כיפה. הורידו עכשיו
תשובה
שלום וברכה
אני לא בטוח שהבנתי את השאלה.
בסיפור הביקורת על אותו אדם אינה על כך שלא התפלל בכוונה. הוא התפלל מאחורי בית כנסת, וכנראה הפנה אל בית הכנסת את גבו. כלומר - הייתה כאן הפגנה גופנית שעניינה להפוך לבית הכנסת את עורפו, ולמעשה לבטל את משמעות בית הכנסת ואת מהותו.
ועל כך הייתה התגובה החריפה.
כל טוב