שאלה
1. אני אחראי על סידור השמירות במחלקה שלי (צבא..). האם אתי ומוסרי לשים את עצמי בשמירות שאני באופן אישי מעדיף אף שאין בהן יתרון אובייקטיבי? באופן כללי סידור השמירות נעשה באווירה טובה ומלאת התחשבות וכך אני נוהג כלפי אחרים. שאלה זו רחבה יותר, האם מותר לי להתערב בעמדת כח לטובת עצמי כאשר הדבר לא בא על חשבון האחר.
2. נשא חן בעיני נוסח התחנון הארוך של עדות המזרח (אני אשכנזי). האם אוכל לומר אותו במקום הנוסח המקובל אצלנו?
תשובה
שלום וברכה
א. בהלכות צדקה אנו למדים כי:
גבאי צדקה א אינם רשאים לפרוש זה מזה בשוק, אלא כדי שיהא זה פורש לשער וזה פורש לחנות, וגובים. מצא הגבאי מעות בשוק, לא יתנם לתוך כיסו, אלא לתוך ארנקי של צדקה, וכשיגיע לביתו יטלם. היה הגבאי נושה בחברו מנה ופרעו בשוק, לא יתנם לתוך כיסו, אלא לתוך ארנקי של צדקה, וכשיגיע לביתו יטלם. ולא ימנה מעות הקופה שנים שנים, אלא אחד אחד, מפני החשד, שנאמר: והייתם נקיים מה' ומישראל; גבאי צדקה שאין להם עניים לחלק, מצרפים המעות דינרים לאחרים, אבל לא לעצמם. וכן אם צריכים למכור מה שגבו מהתמחוי, ימכרו לאחרים אבל לא לעצמם, מפני החשד.
דומה שיש להחיל על את הדבר גם כאן (זו גם פרשת השבוע שקראנו אתמול).
הטוב ביותר הוא שתודיע לכולם בשקיפות מלאה כי אתה מסדר ביושר, ושם את עצמך בשמירות שאתה אוהב, אולם אם רק יהיה מישהו אחד שרוצה גם הוא את המשבצת הזו אין לך בעיה כלל לפנות אותה וכדו'. בדרך זו יהיה יותר טוב.
ב. אפשר לומר את דברי התחנון בנוסח הספרדים, כי עיקר התחנונים שלאחר התפילה אינם התפילה אלא התחנונים שלאחר התפילה, ואם אתה חש כי דבריך מכוונים יותר שם – הדבר מותר בקטע זה של התפילה.
כל טוב