תקנון לבוש

ערך הצניעות היה מאז ומעולם אחד מיסודות הקדושה של היהדות. בלעם זיהה זאת בתחילת דרכנו כעם ואת חיצי לשונו כיוון לסידור הצנוע של מחנה ישראל, מחנה בו אין פתחי הבתים מכוונים זה לזה -– "מה טובו אהליך יעקב, משכנותיך ישראל" . אחד האתגרים הגדולים ביותר בתקופתנו הינו סוגיית הצניעות. הפערים בין דרישות ההלכה לבין הנורמות החברתיות הולכים וגדלים. יותר ויותר בני נוער מתקשים לשמור על גדרי הצניעות ופעמים רבות נמצאים המחנכים אובדי עצות בנושא.

אני מלא הערכה לרב אבינר, השוקד ללא לאות על הרבצת התורה וחינוך הדור. עם זאת, לעניות דעתי בתקנון שהוציא הרב אבינר ישנן מספר בעיות הפוגעות בשמירה על ערכי הצניעות, ואנסה לפרטן להלן.

א. אסור לתקנון לעסוק בתיאורים מפורטים של כיסוי המקומות השונים בגוף. תקנון מעין זה הוא פולשני ומשפיל ובעיקר מאוד לא צנוע. משפטים כגון: "שקיפות נבחנת מול השמש...בגד לא הדוק הוא בגד המסתיר את צורת הגוף ולא מבליט אף איבר אפילו לזמן קצר...יש לכסות את הצוואר בצדדים עד מקום שמגיע שיפוע הגוף, אחורה עד החוליה הראשונה וקדימה עד בליטת העצמות...גם שסע מתחת לברכיים אסור כי מושך עין וכו'", רק מרחיקים את הבנות מרצון כלשהו לשמור על הלכות הצניעות. כאשר קראתי את הדברים של הרב אבינר, נזכרתי בדברים ששמעתי בעבר מבחורה צנועה מבנות קהילתי, אשר סיפרה שכאשר ראש האולפנה העיר לה על לבושה הלא צנוע, היא חשה כאילו הוא מפשיט אותה במבטו.

ב. הלכות הצניעות – הצניעות יפה להם. אין זה ראוי שדברים אלו יתנוססו בראש חוצות עלוני השבת, ובפרט כאשר נאמרים הם ע"י רב מרכזי וחשוב.

ג. ראוי שהלכות הצניעות יונחלו ע"י רבניות ומחנכות. זכינו בדורנו שיש לנו רבניות ומחנכות מוכשרות ומלומדות, והן אלו אשר צריכות לעסוק בנושאי הצניעות מול הבנות. על הרבנים להדיר עצמם מתחום זה, לטובת חיזוק הצניעות.

ד. לא ניתן לכלול בכפיפה אחת, דברים אשר אין להם כל עוגן הלכתי עם הלכות פסוקות. כיצד יכולה ההלכה של כיסוי ראש אשר מקורה מן התורה להכתב לצד הדרישה לגרביונים של 40 דנייר ומעלה?. כיצד ניתן לכרוך את ההלכה הפסוקה המצריכה את כיסוי הברך, עם האיסור על בד לייקרה או בגד בצבע ירוק או צהוב? הלכות הצניעות המופיעות בשלחן ערוך והמשנה ברורה מגדירות את הצורך לחצאית המגיעה עד הברך ולשרוולים המגיעים עד המרפק ותו לא. אין כל עיסוק בצורת הבגד, בצבעו או באופן שבו בודקים את אורך הבגד. הקוראת את פסק ההלכה של הרב אבינר לא תוכל לעשות כל הבחנה בין הלכה פסוקה של השלחן ערוך לבין חלק מקביעותיו של הרב אבינר אשר אין להן מקור בהלכה, וממילא כאשר תחלטנה שאין ביכולתן לשמור על סטנדרטים כה מחמירים, תוותרנה על הכל. לא חיזוק להלכות הצניעות יצא מפסק זה, אלא פירצה גדולה מאוד לבנות ישראל, ועלינו להתריע על פירצה זו, דוקא לטובת חיזוק השמירה על הצניעות.

ה. חינוך לצניעות צריך להיעשות באופן חיובי ולא דרך תקנונים. כל תקנון עשוי להביא איתו פירצה. נערה אשר זוכה בכל בוקר לקבלת פנים בצורה של מדידת אורך החצאית עם כניסתה בשערי האולפנא, תפתח "אנטי" גדול להלכות הצניעות. איזו מוטיבציה תהיה לה להקפיד על כך כאשר תצא משערי בית הספר? אימת הסרגל או מראה מבטו של ראש האולפנא הגוער בה על לבושה? אסור שצניעות תיתפס כקודקס של איסורים העוסקים בכיעור ודיכוי החיצוניות. צניעות הינה יופי של צדיקות, עדינות וקדושה, כיסוי חלקי של העור על מנת לגלות את האור הפנימי שבאדם.



דוקא בדור שלנו יש חשיבות יתרה לשמירה על ערכי הצניעות ואם נציגם בצורה הנכונה, הרציונל שלהם עשוי להתקבל על ידי כל בר דעת. תרבות הפרסום, הרייטינג והריאלטי המעצבת כיום את פני החברה, דורסת את מעמדה של האשה באופן אגרסיבי בראש כל חוצות, בהפיכתה לאובייקט מיני שנועד לקדם מכירות ולהגדיל את קהל הצופים. הצניעות מטרתה למנוע תופעה זו של החפצת הנשים, לא באמצעות הדרת נשים, כי אם ע"י האדרתן בהוד ובהדר. דוקא בדור השטוף בבלבול הדעות והערכים, לא ניתן לחנך לצניעות כאשר הדגש הוא על השלילה, בהוספת איסורים וחומרות שאין להם מקור ברור בהלכה. אי מתן משקל נכון שבין ההיתר לאיסור, עלול חלילה להובילנו בסופו של דבר לנפילה כללית בתחום זה כפי שאנו רואים היום בעינינו. אין דיני הצניעות צריכים להוביל לכיעור ולהזנחה כי אם למתן אלטרנטיבה אסתטית, מכובדת ואלגנטית, התואמת את גדרי ההלכה, כמובן. דוקא בדור פוסט-מודרני, בו כל אופנה חדשה מרסקת מוסכמות קודמות של צניעות, מוטלת עלינו החובה לספק אופנה חלופית, קדושה וצנועה מחד, אך יפה ואסתטית מאידך, בבחינת "שקר החן והבל היופי – אשה יראת ה' היא תתהלל"...גם ביופיה....


(התשובה ניתנה מהרב רונן נויבירט).


רבני ורבניות בית הלל עונים לשו"ת גם בפייסבוק - http://www.facebook.com/B.Hillel