תפילה

תפילה מתוך בכי היא דבר טבעי וחיובי, שהרי שערי דמעה לא ננעלו. ירבו כמותך.
העצבות לכשעצמה אינה דבר חיובי.
אני נוטה יותר לחשוב שתפילה המלווה בבכי אינה מביאה באמת לעצבות. הבחינה לכך – מה את מרגישה לאחר התפילה. אם התפילה מביאה להרגשת סיפוק, לתחושה טובה שנובעת מתפילה טובה, מה טוב. אין זו הרגשת עצבות. אבל אם באמת את מגיעה לתחושה של חוסר שלמות, חוסר סיפוק – כנראה באמת הגעת לעצבות. לא הייתי מגדיר זאת כעבירה, אבל יש צורך להשתחרר מהרגשה זו.
לשאלה השניה: הרובד הבסיסי של כוונה בתפילה הוא אכן הבנת המילים והמשפטים של התפילה. יש גם רבדים עמוקים יותר ויותר. יש לעבוד בהדרגה, שלב אחרי שלב ללא דילוגים. לאחר הבנת פשט המילים, יש מקום ללמוד פירושים של התפילה והם כבר מביאים לכוונה יותר עמוקה. כך להמשיך לפי הכוחות.
נחזור לחבר בין שתי השאלות: אם הגעת לעצבות, וזו כפי הנראה נובעת מהרגשה של חוסר שלימות, הרי שהתקדמות בהבנת התפילה יכולה להפחית את הרגשת חוסר השלימות וממילא להפחית את העצבות, ולפתוח את הדרך להתקדמות.