תפילה

מאחר והתפילה הינה דרך של קשר בין האדם לבוראו, אבל קשר חד-סיטרי, השאלות המתעוררות לגבי התפילה בכללותה רבות, עמוקות ומעניינות.
תמצית שבתמצית מתוך מיגוון רעיונות נמצא בסוגיית תפילה בתוכנית הלימודים במחשבת ישראל. בתוכנית זו קיימת גם התייחסות לשתי שאלותייך. אני מעיר זאת, על מנת שלא תסתפקי במבזק התשובות שאני עתיד להקליד מייד אלא תמשיכי לחפש.
תחילה אענה בקצרה לשאלותייך:
את הראשונה אנסח בצורה יותר קיצונית: אם כבר נגזרה על האדם גזרה מסויימת, האם הקב"ה יחזור בו מאותה גזרה בעקבות תפילת האדם? חזקיהו מלך יהודה לימד אותנו בשם אבותיו שאפילו חרב חדה מונחת על צוארו של אדם, אל יתייאש מן הרחמים. ספר העיקרים מסביר שבכוחה של התפילה לשנות את מצבו הרוחני של האדם. לאחר התפילה הוא כבר לא אותו אדם שנגזרה עליו אותה גזרה. ובאשר להמשך השאלה שה' יודע מה טוב לכל אדם, על כך באמת אומר ספר העיקרים שלכן ראוי להתפלל בצורה כללית ולא בצורה ספציפית: "והטוב בעיניך עשה".
לגבי השאלה השניה: מדוע צריך להוציא מילים מן הפה והלא ה' יודע מה אנחנו רוצים. על כך אומרים כמה מן האחרונים שהסיבה לתפילותינו – שכך גזרה חכמתו יתברך, שהוא מביא שפע לעולם באם נתפלל. שמעתי על כך משל לברז שיוצאים ממנו מים בתנאי שנפתח אותו. התפילה נמשלת לפתיחת הברז.
ולאחר תשובות אלה, אתן גם תשובה כללית לנושא התפילה. קיימת נטיה לראות את התפילה כאמצעי להשגת מטרות. חכמינו לימדו אותנו להסתכל על התפילה בצורה הפוכה. מדוע עשה הקב"ה את האמהות עקרות? אומרים חכמים – מפני שהקב"ה מתאווה לתפילתם של צדיקים. כלומר: התפילה אינה אמצעי לפתור בעיה, אלא הבעיה שה' מציב בפנינו היא אמצעי כדי שנתפלל. התפילה היא המטרה. אני חוזר לתחילת התשובה – התפילה היא צורה של קשר עם הקב"ה. הבקשות שאנחנו מבקשים מהקב"ה מבטאות את תחושת התלות שלנו בו. המחשבה על כך מקדמת את האדם מבחינה רוחנית. כבר לא חשוב אם התפילה תֵענה כפי שהתפללתי. החשוב הוא שעליתי מדרגה רוחנית בעצם פנייתי שהודיעה על תלותי בקב"ה.
"יהיו לרצון אמרי פי".