שאלה
בס"ד
שלום הרב:
מדברים אנחנו הרבה על עיניינה של התפילה, כמה חשובה לפני הבורא, כמה מתוקה, וכמה מועילה אם לא לפרט אז לכלל, ואם לא לנגד עיניינו כינסתרות דרכיו אז לנגד הצופה על מהלכי עולם ומלואו, לכאורה עיקר ההנאה של הקב"ה היא עצם היותנו מתפללים אליו ולא התוצאה לתפילותינו, אך ידוע שבתפילה אפשר לשפוך את שיחנו על כל נושא, וכן גם על נושא היותנו מוגבלים במבטינו על העולם, ונראה שלבקש מותר... ובכן למה אנו לא מרגישים ולו במעט את ישועת ה', או ולו במעט את הצלחתנו בעקבות תפילותינו, הרי דבר זה היה רק מחזקנו יותר באמונה?
סליחה על האריכו, ותודה מראש.
תשובה
תשובה:
בכל התבוננות מסביב אפשר לראות ולהרגיש את ישועת ה', עם קצת עין טובה. ברור שיש גם הרבה בעיות, אבל אם מתבוננים ביושר רואים הרבה טוב, לכלל ולפרט. מספיק לחשוב, מה עבר על עם ישראל בדור הקודם, וכבר רואים את ישועת ה'.
ממש לא נכון אפילו לרצות להרגיש שהתפילות שלנו מצליחות ומשפיעות. עצם הרצון הזה מוריד מאוד את ערך התפילה. אל תחשוב על 'ההנאה של הקב"ה', כי זה לא נושא שאדם אמור אפילו לחשוב עליו. התפילה מעוררת אותנו אל הקב"ה, ודי לנו בזה, ובזה שמרגישים את ה' וישועתו מסביב.