תפילה מאוחר

שלום לך!
המהר"ל מפראג מסביר בחיבורו "נתיבות עולם", בקובץ הפרקים "נתיב העבודה" העוסק בעולם התפילות, מדוע נקבעו דווקא שלש תפילות ביום, ומדוע דווקא בזמנים אלו. הוא מסביר כי התפילה נועדה לבטא את עבדותו של האדם לקב"ה, על כך מעיד גם הכינוי שלה "עבודה" ("איזו היא 'עבודה' שבלב? זו תפילה")
לכן נקבעה התפילה בשלושה מועדים מיוחדים, וכך מעיד המתפלל כי הוא משועבד לקב"ה בכל לבבו, בכל נפשו, ובכל מאודו (כמו בפסוק בקריאת "שמע").
"בכל לבבך"- אמרו חכמים "בשני יצריך- ביצר הטוב וביצר הרע". כשהאדם ישן, הוא גופני לחלוטין. הכוח הרוחני מסולק ממנו לגמרי באותו זמן. השכל אינו פועל. כוח הבחירה החופשית אינו פועל. וכך, בשעת הבוקר, האדם "מת" להמשיך לישון. במילים אחרות: "מת" להמשיך להיות "גוף" בלבד, בלי כוח רוחני. או אז מגיע זמן התפילה, והאדם קם משינתו כדי להתפלל תפילת שחרית. בכך הוא מכריז כי החלק הגופני שלו (היצר "הרע") משועבד לקב"ה. הנה, עובדה: הוא ויתר על השינה בשביל תפילת שחרית. וכך גם לגבי מנחה וערבית- "בכל נפשך ובכל מאודך".
אז אתה שואל מה לעשות אם... ומה לעשות אם... אני חושב שכבר עניתי לך: אם אתה מבין מה מהותה של התפילה, ואתה באמת מסכים לשעבד עצמך לקב"ה, הדרך להכריז על כך, היא לקום לתפילת שחרית. איך לדאוג לקום? הרי אתה עייף? תחשוב לבד מה לעשות...
בתחילת השולחן הערוך כתוב "יתגבר כארי לעמוד בבוקר לעבודת בוראו...". בעלי מוסר אומרים, שבשביל לקום כארי, צריך ללכת לישון כארי... (כלומר: לדעת לוותר על בילויים הנמשכים עד מאוחר, אם אתה יודע שלא תקום בבוקר.
מבחינה הלכתית צרופה, אם כיוונת שעון מעורר לקום לתפילת שחרית, ואתה מאד מאד רוצה לקום לתפילה, ולא התעוררת- אתה נחשב "אנוס", ואז אם לא קמת ולא התפללת עד חצות היום- אתה מתפלל בשעת תפילת "מנחה" פעמיים תפילת "עמידה", הראשונה- בה אתה יוצא ידי חובת "מנחה", והשניה- תשלומים עבור תפילת "שחרית".