תעתועי העבר מתפרצים שוב

שלום וברכה

מבין השורות של מכתבך עולה התשובה מאליה.
אין שום דבר חיצוני שצריך לעשות ושניתן לעשות.
הכתובת היא עצמך, פנימה, בנשמה, בפנימיות.
הרב קוק זצ"ל לימד אותנו כי יסוד התשובה והשינוי נעשה באותן צלקות שמעשים קודמים שלנו מותירים בנפש. זה מה שקשה בדבר, אולם זה מה שמאפשר את השינוי (לו היינו צריכים לתקן את המעשים שנעשו בעבר לא היינו יכולים, כי אי אפשר להחזיר את העבר לאחור, אולם אנו משנים את מה שנותר בנו ממקרים אלה בהווה).
על כן, דבר עם עצמך. אמור לעצמך כי יש בכוחך הן להפחית מעט את ההתפרצויות של התעתועים הקודמים, ולמעלה מכך – להבין שהתפרצותם הם חלק מהנתונים של חייך לעת עתה, ושצריך להמשיך ולהתקדם גם אם הם קיימים, ואט אט הם יישחקו.
הדברים נכונים גם לגבי אותה "אהבה ראשונה" – היא חוסמת אותך ונועלת אותך, ואתה עצמך כותב שהיא מפריעה ליצירת קשרים חדשים. זה הזמן לעשות שוב את אותה פעולה כפולה: גם למתן את ההופעות שלה בתוך עצמך, וגם להטמיע את העובדה שהיא כנראה תלווה אותך בקשרים שאתה תיצור, עד שהיא תישחק אט אט.
בדרך כזו מתייצבים מול המציאות באומץ ובגאון, ולא נופלים בתהומות כבלי העבר.


כל טוב ושנה טובה