שאלה
פרשת חוקת, פרה אדומה, מכיתה גימל אנחנו לומדים את הרש"י שפרה אדומה היא חוק ו-'גזירה היא מלפני ואין לך רשות להרהר אחריה'. אז אמנם פרה אדומה זה הנושא החם, אבל הפעם בחרנו נקודה אחרת, מעניינת לא פחות בפרשה, שהיא ממש ממש לא חוק, וממש ממש מובנת. ואם זאת לפעמים, מבלי משים, אנחנו מהרהרים אחריה..
["נַעְבְּרָה נָּא בְאַרְצֶךָ לֹא נַעֲבֹר בְּשָׂדֶה וּבְכֶרֶם וְלֹא נִשְׁתֶּה מֵי בְאֵר דֶּרֶךְ הַמֶּלֶךְ נֵלֵךְ"]
[(במדבר כ', י"ז)]
לקראת סוף הפרשה, עם ישראל כולה מבקשים מסיחון: 'עשה טובה אחינו, תן לנו לעבור אצלך, באמא שלנו - לא תרגיש שעברנו', וסיחון לא מעניין אותו. לא רק שהוא לא מסכים שעמ"י יקצרו דרך קצה המדינה שלו, הוא אף משיב במלחמה על ישראל.
פתאום אנחנו שמים לב כמה האטימות והניכור בין אדם לאדם יכולים להגיע רחוק ביחסים אחד עם השני.
מה שאנחנו יכולים ללמוד מהעניין הזה, שיכול להיות שלפעמים בחיים שלנו אנחנו מפסידים הזדמנויות לעשות טובה עם אנשים אחרים. מה גם, שהרבה פעמים אנחנו לא צריכים לוותר או להתאמץ יותר מידי בשביל זה... סתם אטימות שתוקפת אותנו מידי פעם.
לפעמים, היציאה מעצמנו מתבטאת בהליכה לקראת הזולת, אבל לעיתים אנחנו רק נקראים לתת לו לעבור בגבולנו. לפעמים סתם להאיר פנים למישהו יכול לעשות לו דרך קיצור משמעותית, יכול לעזור לו באמת.
אנחנו בפיתחה של תקופה מופלאה – החופש הגדול, יש לפנינו ים של זמן וים של אפשרויות לסלול לאחרים מעברים בתוכנו, החופש לגדול!
שבת שלום,
חברים מקשיבים
אהבתם? עוד תכנים בלעדיים באפליקציה של כיפה. הורידו עכשיו