שאלה
אילו היינו כולנו דור של צדיקים כמשה רבינו, שומרי תורה ומצוות: האם הרב היה ממשיך לפסוק הלכה באותה דרך? או אולי הרב היה מקל ומחמיר בצורה שונה? כוונתי האם דרכה של התורה שהרב נותן הוא לחיים שלנו ומי שאברך יהיה לו דרך חיים הלכתיים שונים? לדוגמא: חברה שלמה: לנו כבני עקיבא או לכלל עם ישראל באשר הם (ישיבה, צבא, עולם חילוני)?
תשובה
שלום וברכה
פעמים רבות כתבתי, כולל בחוברת חברה שלמה, כי תהליך פסיקת ההלכה בהקשר של שאלה זו מורכב משני שלבים: בשלב הראשון אנו עוסקים בשאלה מהי פסיקת ההלכה במצב האידיאלי, במקום בו כולם שומרים תורה ומצוות, בחזון וכדו'. שם נעשה הבירור היסודי והראשוני של כל הלכה.
בשלב השני אנו מפגישים את ההלכה עם המציאות. במפגשה עם המציאות נכנסים שיקולים הלכתיים נוספים המופיעים בחז"ל (אונס, הפסד מרובה, תינוק שנשבה, מוטב שיהיו שוגגין ואל יהיו מזידין ועוד ועוד), ועוד אין ספור עניינים. ההלכה אינה נכנעת למציאות, ובד בבד אינה מתעלמת מהמציאות. כאן נכנסים שיקולים רבים ומגוונים, וזה תפקידו השני של פוסק ההלכה.
הדברים מודגמים יפה כבר בתוס' הראשון (!) בש"ס. המשנה קובעת את זמן קריאת שמע של ערבית בצאת הכוכבים, ותוס' מיד שואלים על כך שהמציאות היא אחרת, ומתחיל דיון הלכתי. זו דרכה של ההלכה.
על כן, בכל עניין ועניין צריך לברר האם הדיון הוא בשלב האידאי או בשלב המעשי. דברים דומים כתב הרב סולובייצי'ק זצ"ל באיש הלכה, על הסידרה האידיאלית ועל הסידרה הריאלית.
כל טוב