תורה

שלום

כאשר אדם הורג מישהו, דינו מיתה, אסור לחמול עליו. זה שמבצע את גזר הדין בודאי לא עובר על "לא תרצח".

כאשר מישהו מחלל שבת ויש עדים והייתה התראה, אז בימי הסנהדרין היה עונשו סקילה. גם כאן מי שביצע את גזר הדין אינו רוצח ואינו אכזרי.

כאשר יש התפרצות של עבודה זרה, ועם ישראל נאלץ להתגייס כדי לבער את הנגע, אומרת התורה שפעמים יהיה מצב שאדם צריך ללחום נגד בן משפחתו.

אזכיר לך שעבור עניין הרבה פחות חשוב, האם ניתן לשעבד בני אדם כעבדים, נלחמו משפחות מצפון ארה"ב עם משפחות מדרום ארה"ב. ופעמים שבני משפחה אחת נלחמו אלו באלו בשם הרעיון.

בכל אופן, הדיון כאן הוא די תאורטי, ואינו מובן לנו, משום שבימינו אין ממש עבודה זרה. בימינו אין סנהדרין עם כח ענישה המוציא להור.

אך עצם הזעזוע שלא מרחמים על בן משפחה שעבד ע"ז אינו במקום, בדיוק כמו שאם חס ושלום יתגלה במשפחתך חלילה רוצח סדרתי, את לא תרחמי עליו.

מקוה שנתתי מעט טעם לענין

כל טוב