שקר לבן

בס"ד


באופן כללי חכמינו לימדו אותנו לא שקר אפילו בדברים של מה בכך. וכך נאמר בגמרא במסכת סוכה דף מו/ב
"ואמר רבי זירא לא לימא איניש לינוקא דיהיבנא לך מידי ולא יהיב ליה משום דאתי לאגמוריה שיקרא שנאמר למדו לשונם דבר שקר"
אמר רבי זירא אל תאמר לילד אתן לך משהו ובסוף לא תתן כי כך אתה מרגיל אותו לדבר שקר שנאמר לִמְּדוּ לְשׁוֹנָם דַּבֶּר שֶׁקֶר הַעֲוֵה נִלְאוּ
ופסוק זה לקוח מתוך קינת ירמיהו על החורבן קודם היותו. כל זה כיון שירמיהו ידע שהקב"ה אינו אוהב כת שקרנים
כמו שכתבו בגמרא סנהדרין דף קג/א
"ואמר רב חסדא אמר רבי ירמיה בר אבא ארבע כיתות אין מקבלות פני שכינה כת לצים כת שקרנים כת חניפים כת מספרי לשון הרע. כת לצים - דכתיב "משך ידו את לוצצים". כת שקרנים - דכתיב "דובר שקרים לא יכון לנגד עיני". כת חניפים - דכתיב "כי לא לפניו חנף יבוא". כת מספרי לשון הרע - דכתיב "כי לא אל חפץ רשע אתה לא יגורך רע צדיק אתה ולא יהיה במגורך רע"

קרא את קינת ירמיהו (ט) על התכונה הזו שהיתה בעם ישראל לפני חורבן בית שני ומה שהיא גרמה. אנשים התרגלו לדבר שקר ובסוף הקב"ה לא היה יכול להיות במחיצתם.
(א) מִי יִתְּנֵנִי בַמִּדְבָּר מְלוֹן אֹרְחִים וְאֶעֶזְבָה אֶת עַמִּי וְאֵלְכָה מֵאִתָּם כִּי כֻלָּם מְנָאֲפִים עֲצֶרֶת בֹּגְדִים:
(ב) וַיַּדְרְכוּ אֶת לְשׁוֹנָם קַשְׁתָּם שֶׁקֶר וְלֹא לֶאֱמוּנָה גָּבְרוּ בָאָרֶץ כִּי מֵרָעָה אֶל רָעָה יָצָאוּ וְאֹתִי לֹא יָדָעוּ נְאֻם יְהֹוָה:
(ג) אִישׁ מֵרֵעֵהוּ הִשָּׁמֵרוּ וְעַל כָּל אָח אַל תִּבְטָחוּ כִּי כָל אָח עָקוֹב יַעְקֹב וְכָל רֵעַ רָכִיל יַהֲלֹךְ:
(ד) וְאִישׁ בְּרֵעֵהוּ יְהָתֵלּוּ וֶאֱמֶת לֹא יְדַבֵּרוּ לִמְּדוּ לְשׁוֹנָם דַּבֶּר שֶׁקֶר הַעֲוֵה נִלְאוּ:
(ה) שִׁבְתְּךָ בְּתוֹךְ מִרְמָה בְּמִרְמָה מֵאֲנוּ דַעַת אוֹתִי נְאֻם יְהֹוָה:
(ו) לָכֵן כֹּה אָמַר יְהֹוָה צְבָאוֹת הִנְנִי צוֹרְפָם וּבְחַנְתִּים כִּי אֵיךְ אֶעֱשֶׂה מִפְּנֵי בַּת עַמִּי:
(ז) חֵץ שָׁוחֻט {שָׁחוּט} לְשׁוֹנָם מִרְמָה דִבֵּר בְּפִיו שָׁלוֹם אֶת רֵעֵהוּ יְדַבֵּר וּבְקִרְבּוֹ יָשִׂים אָרְבּוֹ:
(ח) הַעַל אֵלֶּה לֹא אֶפְקָד בָּם נְאֻם יְהֹוָה אִם בְּגוֹי אֲשֶׁר כָּזֶה לֹא תִתְנַקֵּם נַפְשִׁי:

לכן אמרו חכמינו ז"ל אל תתרגל לומר שקר אע"פ שאין לו משמעות. אפילו אם שואלים אותך מה אתה רוצה לאכול ורצונך לאכול אורז, אל תאמר עדשים. ואע"פ שזה דבר של מה בכך ואין לו חשיבות. אל תרגיל את לשונך לדבר שקר. כי אז אתה תתרגל לתכונה רעה זו ולא תוכל לדבר אמת רק אם תתאמץ מאוד ותתעייף. "העוה נלאו". לכן לשאלתך התשובה היא – לא לשקר. .
ואע"פ שאין ראוי לאדם לבשר בשורות רעת ואין לבשר לאדם אם ח"ו מת לו מת ולא נודע לו. ועל המגיד נאמר, "ומוציא דבה הוא כסיל". אעפ"כ אם אחר שואל אותו על קרובו \שמת\ אם הוא חי, אין לו לשקר ולומר: "חי הוא", שנאמר: "מדבר שקר תרחק", אלא יאמר בלשון דמשתמע בתרי אנפין, וישער בעצמו שמת"
הרי למדת כי גם בדבר שלא ראוי לספרו אין לשקר. ומה שהתירו בפני כלה לומר כלה נאה וחסודה אע"פ שאולי אינה כך בעיני רוב בני אדם – כיון שבעיני החתן שלה היא נאה שהרי לקחה.
לכן אם אינו רוצה להלוות יאמר דבר המשתמע לשתי פנים אבל לא ישקר לומר לו אין לי. יאמר "אין לי עכשיו" אם אין בכיסו. או "אין לי לתת לך" וכד' אם חושש שלא יחזיר וכד'
ואם שואלים על מישהו – יאמר איני מכירו. או איני מכירו מספיק לדעת מה לענות לכם.