שאלה
שלום הרב
אני שולח שאלה לאחר קבלת המלצתך ללימוד סדרת השיעורים "יסודות האמונה", ולאור מאמר "יסורים מכפרים" של הרב קוק.
בתחילת הסדרה מוסבר כי לא ניתן לכפור באלוקים. זה נשמע הגיוני בהתחלה. לכל אחד ברור שהוא קיים, וכמו"כ ברור לו שישנה מציאות.
עד כאן - זו עובדה שאין לחלוק עליה וזה גם מאוד נוח. "האמונה היא נחלת כולם".
אבל כאן ההבדל הדק בין הרב קוק לשפינוזה.
ע"פ שפינוזה המציאות זו בעצמה אלוהים. ולכן לא ניתן לפי שפינזה לכפור באלוהים.
אבל לפי הרב קוק, אלוקים (עם ק') זה "נשמת" המציאות, והרבה מעל זה לאין שיעור עד אינסוף.
וזו בדיוק הנקודה אותה צריך פשוט לקבל או לא לקבל. לזה כבר אין הוכחה. זו גם לא ידיעה מוחלטת בתת מודע של אף אחד, שיש משהו מעבר למציאות. סליחה על הבוטות, אבל מאיפה הוא הביא את זה?!
אולי באמת המושג "אלוהים" זה צורך של בני אדם?
אני שואל שאלה קשה ו"כופרת", במיוחד כדי ל"זקק" בה את האמונה :-)
תודה ושבת שלום!
תשובה
יש על זה שני שיעורים שלמים בסדרה בהמשך - 12, 13. רק לגבי שאלתך: הרעיון הוא שכל אדם מודע לקיומו לא רק העכשווי אלא מעוניין כל העת ללמוד ולחיות עוד, לשאוף לשלמות. משמע, שישנה קימות אינסופית העמודת בבסיס הקיימות העכשווית