שנה שני'ה. מה עושים??

שלום וברכה

ראשית, יישר כוח על מה שעשית.
זה גם חשוב מאוד, וגם למדת הרבה דברים על המציאות, על עצמך, על היכולות, ועל עוד דברים רבים שיהיו חלק מאבני הבניין שלך בהמשך דרכך.
צדקת שאיני יכול לומר דברים ברורים, שהלוא איני מכיר אותך, ועל כן אכתוב רק את הכיוון:
הבה נזכיר לנו את היסוד: אנו לא עושים את השרות למעננו, כי אם למען הציבור וכלל ישראל. לפיכך, אם יש בנו רצון פנימי או אין בנו רצון פנימי – אינו צריך להיות פרמטר להכרעה. הדבר דומה לקיום מצוות, שאנו מברכים "אשר קדשנו במצוותיו וציוונו", ולא "אשר קדשנו במצוותיו ואנו מרגישים מחוברים", שכן עושים את הדברים כי צריך לעשות אותם.
מתי החריג ? החריג הוא כאשר לא מסוגלים לעשות. "אונס – רחמנא פטריה", ולעתים מגיעים לאפיסת כוחות, ולא זו בלבד אלא לאפשרות שהשרות יגרום נזק, ואז יצא שכרנו בהפסדנו.
מה אפוא אני מציע לעשות ? אני מציע שתשאלי את עצמך האם את כן מרגישה בעלת כוחות לעשות שרות פשוט יותר בשנה השניה, קרוב לבית או לגור בבית, לאוו דווקא בתחומי חינוך ורווחה אלא אולי בנושאים אחרים וכדו'. אם התשובה היא חיובית - עשי זאת. אם את חשה כי את פשוט לא מסוגלת – לכי ועשי דבר מה טוב אחר.

כל טוב והרבה שמחה