שנה לגירוש

בע"ה
שלום רב,
אכן צערינו על מה שקרה בשנה שעברה הוא גדול מאד , ובעיקר על מה שגרם לזה, כלומר חוסר ההכרה של הצבור בארץ בחיוניות ההתיישבות בארץ, מסירות הנפש והעוצמה המיוחדת של חיי תורה- על כך חובתינו להצטער ולתקן.
לגבי השאלה על אבלות בימים אלו- לא נקבע יום אבל, מהרבה מאד סיבות, ולפחות אחת היא שאת הצער הזה אנחנו לא מעוניינים להנציח אלא רוצים להפוך למנוף גדול של התקדמות.הרי , בשונה מכל הצרות שעברו עלינו מאז החורבן ועד השואה ,כעת אנחנו נמצאים בעיצומה של הגאולה האחרונה, אין טעם לדבר עוד על חורבן, נכון שיש עליות ויש ירידות ונפילות , אבל אין זה שייך לימי או למנהגי אבל.
יש כמובן מקום לציין את מה שעברנו, אבל לא לשקוע בזה, הגיע הזמן להרים את הראש ולעשות ככל שנוכל לטובת העם המדינה והארץ, ובמיוחד כשבימים אלו כל העם מגלה מחדש כוחות חיוביים (גם אם זה בעקבות מלחמה שנכפתה עלינו).
בברכה, אליעזר