שאלה
היי..
אני לא בטוחה שאני מבינה לעומק את מהות האיסור.
אני גרה כרגע זמנית עם חילונים (אני דתייה)ויש לנו המון ויכוחים על הנושא...
הם אומרים שהאיסור הזה (והרבה איסורים ביהדות) מקורו בחוסר אמון באדם.
למה אי אפשר לגעת אך לבנות מערכת יחסים בריאה ועמוקה?
או להחליט ששומרים נגיעה בחודשים הראשונים עד שמכירים טוב ויודעים אם זה האדם המתאים..
וכשאני מדברת על לא לשמור אני בעיקר מדברת על להראות חיבה אחד לשני ופחות על דברים מיניים.
ובאמת יש פה זוג חילונים לא שומרי נגיעה שאוהבים ומכבדים אחד את השני בצורה שלא ראיתי אפילו אצל דתיים.
והם כבר הרבה זמן ביחד..
קראתי את "מגע הקסם" ועדיין משהו לא יושב לי מספיק טוב...
למה למשל לשמור מחברים טובים שאני גם ככה רואה אותם בתור חברות\אחים?
ולמה ללכת בצורה כל כך חזקה נגד טבעו של האדם..
סליחה אם כתבתי בצורה מבולבלת...
תודה מראש.
תשובה
בס"ד
שלום רב,
יצר העריות חזק מאוד.
כדי שהיצר יוכל להחטיא הוא מוצא דרכים להסתתר ולהתחמק מתודעת האדם.
בכל נגיעה של חיבה, יצר העריות עלול להסתתר (לעיתים גם בנגיעה שאינה מתוך חיבה). לעולם לא נוכל לדעת מתי היצר נמצא שם ומתי זו נגיעה נקיה לחלוטין מכל יצר.
אין בכך שום קשר לחוסר אמון בזולת. זה קשור להבנה שאין לך שליטה על יצר העריות. ברגע שהוא מתחיל להשפיע קשה מאוד להגביל אותו.
טבעו של אדם איננו לתת פורקן ליצרים שלו על ימין ועל שמאל. טבעו של אדם זה להכיר בת זוג, להתחתן ולהעמיד משפחה. בתוך זוגיות משפחתית יצר העריות הופך להיות כוח חיובי ובונה. זה מקומו הבריא.
זוג חילוניים שמכבדים זה את זה ונמצאים יחד באהבה צריכים להתחתן. החתונה מבטאת נכונות להתחייב על הקשר, כך נוצר בטחון בזוגיות שלאחריו אפשר ללדת ילדים ולהקים משפחה.