שמירת טינה או לא

שלום וברכה

ראשית, חיזוק גדול במצב המורכב שאת נמצאת בו, וברכת גאולה עצמית מתוך המיצר הזה.

לשאלה ביחס לשמירת טינה יש הרבה מאוד היבטים. היא עולה ביחסים בין בני אדם בכל המישורים, וגם במסגרת המשפחה. יפה כתבת כי את לא מבזה. כך צריך לנהוג.
בד בבד, מותר לילד להתרחק, לנתק מגע – במקום בו הילד מותקף, מנוצל ונרמס.
לגבי שמירת טינה: אפילו בהלכות בקשת סליחה בערב יום הכיפורים מופיע שאם אותו אדם ממשיך לפגוע וכדו' – אין חובה למחול לו. את צודקת שיש סיבות רבות למה לא למחול, וביניהן העובדה שבסופו של דבר את זו שממשיכה להיות הפגועה. בעבר השתתפתי בכנס על האתיקה של המחילה (https://www.kipa.co.il/events/show/1948-זה-הזמן-לסלוח*-האתיקה-של-המח) ואם אכן הרציתי דרך השולחן ערוך והמשנה ברורה על הכלל הנכון שכתבת. יש אכן סיבות משמעותיות מאוד שלא למחול ולא לסלוח לעושה העוול.
ברם, יש נימוקים כבדי משקל גם לצד השני. בין השאר עומדת השאלה היא האם הדבר טוב בשבילך ? האם ההימלאות בכעס וטינה ותקיפה עושים לך טוב, או שמא דווקא תוקעים אותך ? ויש עוד נימוקים כבדי משקל לצד השני. חלק מהם כתובים בסיכום השיעור שנתתי על כך בישיבה: http://www.ypt.co.il/show.asp?id=46688. תוכלי למצוא שם את הנימוקים.

על כן, מה אני מציע לעשות בפועל ? אני מציע לאחוז בזה וגם מזה לא להניח את ידך. לאמור: מצד אחד להתרחק, ולא להסכים שיפגעו בך וישפילו אותך, ולא לחוש שאת זו שלא בסדר בשעה שאת מתרחקת, ולהפך. מצד שני, להתמלא בהכרעה פנימית שאת לא תהיי כזו, ואת תהיי זו שמכילה ומחבקת ואוהבת, ובמבט של רחמים תתבונני על מי שהולך בדרך אחרת.

האם את יכולה ללכת בדרך זו ?

כל טוב