שמירת העיניים

שלום לך,
ותודה על המחמאה..

אין ספק שאחת התמודדיות של דורנו היא 'בעיית הצניעות',
פעם, אדם שרצה 'לחטוא' היה צריך לחפש, ללכת רחוק.
היום הכל בא אלינו אינטרנט, טלוויזיה פרסומות ובכלל הרחוב סיבבנו מלא בפיתויים.
ואנחנו פשוט צריכים לברוח..

זהו אחד הנסיונות של הדור.
רבש"ע מנסה אותנו, או ליתר דיוק מחשל אותנו.
כאשר אין לאדם ניסיונות וקשיים, אין לו שום בעיה לעבוד את ה'.
אבל לא בטוח שהוא באמת עובד את ה', כי הכל פשוט לו ונח לו.

כך לדוגמא את הסיפור של איוב.
איוב, הוא איש צדיק באופן מיוחד ("כי אין כמוהו בכל הארץ"), שהתברך בבנים ובנות ובעושר רב. אמנם השטן, טוען כי צדיקותו של איוב נובעת מגורלו הטוב, אך אם יסבול מעט תסור ממנו יראת ה'.

כאשר אדם עובד את ה' מתוך הקושי, זה מראה שהוא באמת מאמין.
הניסיון גם נותן לנו כוחות, הוא מחשל אותנו ומחזק את האמונה,
וגם "לפום צערא אגרא" כלומר ככל שהאדם מתאמץ יותר,
הוא חושף יותר את הרובד הנשמתי שלו ובכך הוא מחזק את האמונה שלו.

כל מי שנולד בדור הזה, וזה כולל גם אותי ואותך,
יש לו את הכוחות להתמודדות הזאת,
אם לא היה לו את הכוחות של ההתמודדות, הוא לא היה נולד בדור הזה.
כי רבש"ע לא מנסה את האדם אלא אם כן יש לו את הכוחות להתמודד.

השאלה היא איך אנחנו מתמודדים.
כשאנחנו נמצאים בישיבה, אנחנו נמצאים בעולם אחר,
עולם מלא תורה, ערכים ואידיאלים. אטמוספרה אלוקית.

כשאנחנו יוצאים הביתה,
אנחנו שבים למציאות העולם הזה, ולהתמודדיות שבו.
ולכן בד"כ כשאנחנו חוזרים הביתה, אנחנו נופלים,
נופלים ברמה הרוחנית שהגענו אליה בישיבה, נופלים בלימוד, ונופלים בבעיות צניעות.
לא סתם אמרו חז"ל "אם פגע בך מנוול זה משכהו לבית המדרש".
בבית המדרש אנחנו מחוברים לתורה לעולם הערכים ויש לנו את הכח להתמודד.

אולי צריך לשנות גישה, מדוע אנחנו חוזרים הביתה,
האם זה בשביל לנוח, להרגע מהלחץ בישיבה,
חוזרים הביתה בשביל ההורים ולהיפגש קצת עם החברים, הסניף וכד'..

כמובן שזה חשוב.
אבל אם האדם יחזור הביתה, ויוסיף לזה גם את נופח השליחות,
זה יחזק אותו מאוד, ויעזור לו לא ליפול מהרמה שהוא הגיע אליו בישיבה.
בישיבה אנחנו מקבלים המון, מתחזקים ומתרוממים, אנחנו זוכים למה שהסביבה שסביבנו לא זוכה.
יש לנו מטרה להביא להם את האור הגדול הזה.

זה יכול לעזור ולחזק, אבל כמובן שלא תרופת פלאים,
ומעכשיו לא יהיו התמודדיות,

אנחנו נמצאים במלחמה,
ובמלחמה יש לפעמים נפילות,
ואסור להתייאש בגללם וליפול בעצבות,
ואומר התניא שמי שמתייאש בגלל הנפילות, זה נובע ממידת הגאווה שבו,
שהוא חושב שהוא מושלם!

אנחנו צריכים להכיר את ערכנו, אנחנו לא מלאכים אלא בני אדם,
עם יצרים ותאוות.
ולא תמיד אנחנו מצליחים לרסן אותם, זה טבעי.
ועיקר ההקפדה בעולם הבא,
היא לא על זה שנפלנו אלא על כך, שלא חזרנו בתשובה!

לכן,
כשהאדם נופל, אסור לו להתייאש ולהכנס לעצבות,
אלא יעשה תשובה מעומק הלב.
יצטער על כך שחטא, יתוודה מול בוראו, ויקבל להשתדל להבא.

בהצלחה
אלעד.
gasner@inn.co.il