שמחה

לאפרת היקרה שלום רב!!

מצטער על האיחור בתשובה. איני יודע מה גורם לך עצב, ולכן קשה לי להמליץ לך כיצד להתנער ממנו, אולם אתן לך שתי נקודות, ואולי תתחברי לאחת מהן והיא ותעזור לך.

ראשית – כבר נאמר: "מצווה גדולה להיות בשמחה תמיד". צריך להיות בשמחה בכל מצב, גם (ובמיוחד!) אם קשה. צריך להסתכל על חצי הכוס המלאה לראות את הדברים הטובים שיש לנו ושלפעמים נראים לנו מובנים מאליהם (כמו בריאות משפחה וכדומה), וגם הם דברים שאנו צריכים לשמוח ולהודות עליהם.

שנית – וזוהי הנקודה המרכזית שברצוני להעביר לך – מנסיוני אדם עצוב זה אדם טוב. אדם שעושה טוב, אולם תמיד שואף ליותר. אדם כזה ביקורתי כלפי עצמו ולכן הדבר גם מעלים ממנו את הצדדים החזקים והטובים שבו. נסי לראות את עצמך בצורה אובייקטיבית יותר – כיצד אנשים מבחוץ רואים אותך, ואלו תכונות טובות יש לך. את ללא ספק אדם ערכי בעל ערכים, ובטח יש בך עוד אין ספור תכונות חיוביות שאינני יודע עליהן. עליך למצוא את הצדדים האלה ולהתרכז בהם ולנסות לפעול ולחיות במסגרתם ולא בין דברים שאת לא יכולה או לא אוהבת.
על טענתך שאת חשה שאין לך חברות אביא לך הסבר לפרשת שלח לך. המרגלים אומרים: "ונהי בעינינו כחגבים וכן היינו בעיניהם". אדם שמתייחס לעצמו כחגב, לפעמים חושב שגם החֶברָה רואה אותו בצורה כזאת. הרשי לי גם להוסיף שאם את מסתובבת עצובה בין חברותייך הדבר ללא ספק לא מוסיף לך חברות.

עליך לחזק את עצמך, לעודד את עצמך ואז תראי לפתע כיצד גם החברה תסתכל עליך בעין שונה. לכולנו יש לפעמים תקופות קשות (במיוחד בגיל ההתבגרות), בע"ה תצאי מזה. [את יכולה!]
כל טוב, הרבה שמחה ואושר. אם תרצי להוסיף ולשאול או לשתף או כל דבר אחר אשמח לעמוד לשירותך.

חיים, צוות ישיבת הר עציון