שם לילדה

שלום וברכה.
שמו של אדם אינו כינוי בעלמא, אלא מבטא מהותו בעולם, ורבותינו הקפידו בקריאת שמות שיהיו על שמם של אנשים צדיקים ולא על שם רשעים.
בימי קדם נהגו לתת שם לנולדים בעקבות מאורע שקרה למשפחה, אחר כך השתנה המנהג ונוהגים לתת שם אחר רבנים, אחר אבות ואמהות, או סתם שם שמוצא חן בעיני ההורים.
נהגו ישראל לקרוא ילדים על שם קרובים שנפטרו והלכו לעולמם. יש רמז לדבר בברכת יעקב לבנו יוסף ונכדיו: "הַמַּלְאָךְ הַגֹּאֵל אֹתִי מִכָּל רָע יְבָרֵךְ אֶת הַנְּעָרִים וְיִקָּרֵא בָהֶם שְׁמִי וְשֵׁם אֲבֹתַי" (בראשית פרק מח, טז).
חכמים נתנו מספר הסברים למנהג זה, והעירו על כך שבימים קדמונים היו השמות על שם מאורעות, ועכשיו – על שם אבות קודמים; "אמר ר' יוסי, הראשונים על ידי שהיו מכירים את יחוסיהם היו מוציאין שמם לשם המאורע, אבל אנו שאין אנו מכירין את יחוסנו אנו מוציאין את שמותינו לשם אבותינו" (בראשית רבה, פרשת נח), כלומר, "מפני שאנו נעים ונדים בגלות ראוי לנו לזכור השתלשלות ייחוסי אבות, על ידי שהאבות יקראו לבניהם בשם אבותיהם [של האבות] המנוחים" (תורה תמימה בראשית לב, ד).
יש שהוסיפו הסברים למנהג זה; בקריאת שם אבות, יש סגולה, שלילד הנולד תהיינה כל המידות הטובות שהיו באבות והאמהות המנוחים; על ידי קריאת השם, עושים נחת רוח למתים, וגורמים תועלת לנשמתם; בקריאת השם מקיימים מצוות כיבוד הורים במותם. (שו"ת עין יהודה סימן יב)
בגלל חשיבות קריאת השם, נהגו שלא לקרוא שם אחרי מי שמת בגיל צעיר, והסבירו הטעם משום שהורע מזלו של הנפטר, וחוששים שלא יתלווה מזל רע זה גם לתינוק שנולד. אולם, ההקפדה אינה בכל מקרה, אלא דווקא אם מת כדרכו בלי בנים.
אולם, אם הסבתא נפטרה בגיל מבוגר, גם אם נפטרה ממחלה, נראה שאין מקום להקפיד, וניתן לקרוא על שמה.
בנוסף, יש לציין, שהרבה צדיקים לא הקפידו כלל על עניין זה, אלא, מכיוון שהשם שיינתן הוא בעל משמעות חיובית, קוראים כך לילד, וסומכים על הכלל האומר, שמי שאינו מקפיד בעניינים סגוליים בלתי מובנים (כמו קריאת שם) - אין מקפידים עמו מן השמיים.
כך גם לגבי שני ילדים אפשר לקרוא על שם אותו אדם, מפני שלכל שם יש משמעות חיובית בפני עצמה. (חוץ מבעיות שיכולות להיות בזמן קריאת אחד מהם, שיחשוב שמתכוונים לאחר...)
כל טוב.