של''פ - תחושת התנשאות?

שלום לך

יישר כח על השאלה היפה ועל הרצון לעזור ולתרום.

אני מוכרח להודות שאני לא מכיר את המציאות מקרוב, אבל אני מקוה שבכל זאת אוכל לעזור.

קודם כל, חובה לזכור, שעזרה למישהו זה לא בהכרח אומר שאתה מתנשא עליו. אם אתה עוזר לזקנה לחצות את הכביש (מצטער על הדוגמא הנדושה) אתה בטח לא מרגיש מתנשא עליה או משהו. היא פשוט לא יכולה לבד ואתה עוזר לה. אז זה מימד העזרה הכי בסיסי, שבכלל לא קשור להתנשאות - צריכים אותך ולכן אתה עוזר. זה לא בגלל שיש משהו בך שאין בהם, זה בגלל, שלך יש כוחות שאין להם ולכן אתה יכול לעזור להם. (הנה אני כותב לך תשובה, ולא מרגיש שאני מתנשא עליך - שאני יודע לעזור לך. אדרבה, אני קצת מקנא בך, מכיון שלי מעולם לא היו הכוחות והיכולות לצאת ל'של"פ' ולכל דבר מעין זה).

דבר שני, הרבה מאד תלוי בגישה שלך כלפיהם. מי שבא מתוך תחושה שהוא האינטלגנט עובד ה' באמת שבא לעזור לארסים/לערסים שמסתובבים ברחובות, ברור שזה ייצור תחושת התנשאות. מי שבא מתוך תחושת ערבות הדדית, מתוך דאגה לעם ישראל, גם אם הם בוגרים לדעת למה באת, זה לא אומר איך אתה מתנהג כלפיהם. ככל שאתה יותר קשוב, יותר אכפתי, יותר מבין, זה מדגיש יותר את החיבור ולא את הפער.

דבר שלישי, ובהמשך לדבר השני, צריך לחשוב - מה [אני] יכול ללמוד מהם. יש מדרש יפהפה שר' ינאי ארח עם הארץ אחד ולא נהג בו כבוד כראוי. אמר לו עם הארץ: "פעם אחת עברתי לפני בית ספר ושמעתי קול תינוקות שאומרים: "תורה צווה לנו משה מורשה קהלת יעקב" – "מורשה קהילת ינאי" לא נאמר כאן, אלא "קהלת יעקב". ". לכל אחד ואחד מעם ישראל יש חלק בתורה, וחיבור משלו לרבונו של עולם, ובכלל אי אפשר לחשוב - לי יש חלק חשוב יותר בתורה. וזה גם חייבים לזכור - איך חלק של תורה אני יכול ללמוד מהם.

מקוה שהועלתי מעט

טוביה
tsbias@Actcom.co.il