שלושת השבועות

בע"ה
שלום רב,
תקופה זו של 21 יום בין י"ז בתמוז לט' באב, היא זמן שבו אנחנו מתחברים לתחושה הקשה של אבל על שבית המקדש חרב ועדיין לא נבנה.
אמנם החורבן התרחש לפני קרוב ל2000 שנה אבל צריך לדעת ולחוש ש"כל דור שלא נבנה ביהמ"ק בימיו - כאילו חרב בימיו",כי אילו היה דורינו רוצה , ועושה את הנדרש מאיתנו היה חוזר הקב"ה ומשרה שכינתו ביננו , ביהמ"ק היה נבנה וכל החיים הרוחניים שלנו היו מקבלים משמעות הרבה יותר עמוקה וחוויתית.
בנגוד לאבל פרטי על מוות שהתרחש זה מקרוב, שבו עם הזמן התחושה הקשה הולכת ופוחתת, באבלות הישנה על ביהמ"ק, ההדרגה של הבטוי לתחושת האבל הולכת ומעמיקה כי אנחנו באים מהיום יום שלנו ולאט לאט מתחברים לענין.
לכן, מי"ז בתמוז עד ר"ח אב, אנחנו נוהגים כפי שנוהג אבל במשך השנה של האבל על הוריו, לא שומעים מוזיקה, לא משתתפים בשמחות, לא מסתפרים (אלא אם מדובר בצורך קיצוני) וכד' .
בימים שבין ר"ח אב לט' בו, נוהגים כפי שנוהג אבל בימי ה"שלושים" - לא רוחצים רחיצה של תענוג, לא הולכים לבריכה, לא לובשים בגדים מכובסים אלא בגדים לבשנו כבר , ונמנעים לא רק מדברים שיש בהם שמחה אלא גם תענוג.וגם לא אוכלים בשר ושותים יין זכר לקרבנות ונסכים שבטלו.
בתשעה באב עצמו נוהגים כמו אבל בימי השבעה- לא נועלים נעליים, יושבים על הארץ, לא אומרים שלום, לא לומדים תורה, בקיצור - יושבים ומתרכזים בהפנמת הלקח והמסר של העובדה שעיקר תוכן החיים של עם ישראל מושבת, ובמקום שאנחנו נהיה אור לגויים, אנחנו מחקים את תרבותם וחיים לפי נורמות לא לנו.
כך נוהגים עד צהרי יום עשירי באב, השנה - יום שישי, כי עד אז נשרף ההיכל, אם כי השנה מותר כברב ביום שישי להסתפר ולכבס לכבוד שבת. זהו תצית הימים בקצרה, וניתן למצוא בספרות עוד הרבה.
בברכה, אליעזר