שאלה
שלום כבוד הרב,
אני נשואה מזה 7 וחצי חודשים, ויש לי ולבעלי המון בעיות בקשר, אני באה מבית חוזר בתשובה אבל למדתי 6 שנים באולפנא ואני בחורה דתיה, תמיד ידעתי שאחרי החתונה אני יקים משפחה דתיה ממש כפי שרציתי תמיד. בעלי בא מבית דתי, ויש לנו המון חילוקי דעות בנושא הזה, בשבתות הוא לא מוכן לבוא למשפחה שלי שבתות הוא אומר שמה גן חיות ועוד המון דברים שאני לא יכולה לסבול ולשמוע אותם. הבית שלי הוא לא דתי ממש, שומרים, שני האחים הגדולים שלי לא שומרים שבת. אבל יש קידוש ואת כל מהלך השבת כמובן, היינו אצל רב שבוע שעבר והוא אמר לבעלי שבשביל שלום בית מוחקים את שמו של הקב"ה, חס וחלילה. ההורים שלי מאוד פגועים ואני גם בת יחידה בין ארבעה בנים. הם נורא משתדלים שהכל יהיה טוב רק שנבוא. בעלי לא מוכן לבוא בגלל ששני האחים שלי לא דתיים ולא שומרים שבת אבל הרב אמר לו שחובה לכבד וגם אם הם לא שומרים שבת חובה ללכת לכבד אותם העיקר שאנחנו לא נריב בינינו, שבת אחרונה אני עשיתי בבית שלי שבת והוא בבית שלו משום שזה היה התור שלי לעשות שבת אצלי והוא לא היה מוכן ואמר לי "לכי אני לא בא איתך.. תלכי" וכל השבת רק בכיתי. אני מרגישה שלא טוב לי אני רק בוכה כל הזמן, כל השבת הייתי בצער ואני יודעת שזה אסור אבל אין לי ברירה. בעלי לא מוכן לבוא אלינו שבתות גם מה שהרב אמר לו שחייב שלום בית ובשביל שלום בית עושים הכל. אחרי הפגישה אצל הרב סיכמנו שפעם בחודש נעשה שבת אצל ההורים שלי, אך היום שוב הכל עלה, דיברנו על ראש השנה ועל החגים, פסח ושבועות מאז שאנחנו נשואים עשינו אצלו כל החגים אצלו. ההורים שלי ביקשו שנעשה ראש השנה איתם ואני מאוד רוצה אז הוא שוב התחיל לומר לי "אני לא הולך לשמה בחגים בגן חיות הזה אני נשאר פה את רוצה תלכי את כמו שעשית שמה שבת לבד ככה גם חג" וזה הרג אותי..כמה אני משקיעה ועושה בשביל הקשר הזה אך שום דבר לא מצליח, גם בעניין השבתות התפשרתי ואמרתי פעם בחודש, אני גרה אצל חמתי ונורא קשה לי פה חמישה בנים ואני בת אחת אין פרטיות זו עוד בעיה שקיימת. שאלתי היא מה עליי לעשות? אני מרגישה שהגיעו מים עד נפש, לא יכולה יותר מרגישה חנוקה מדמעות, כמה אפשר לדבר ולהסביר מה הפיתרון?! הוא כנראה לא מרגיש את המחויבות של נישואים ורגיל להיות אצל אמא שלו ולכן לא מוכן להתפשר. הוא טוען שהוא סובל שמה, אז אני אומרת פעם בחודש פעם בשנה כמה פעמים אי
תשובה
שלום וברכה
כמה מילות הקדמה: השנה הראשונה של הנישואין היא שנה קשה לרבים מהזוגות. מדובר בחיים מרתקים של לקיחת שני אנשים זרים ושונים, והכנסתם לברית משותפת ולעבודה ההופכת אותם להיות חטיבה אחת. מטבע הדברים זה לא פשוט.
כל כך חשוב ששני בני הזוג יידעו את זה, ויתכוננו לקראת זה, ויבינו כי הם צריכים לעמול קשה בשנה זו, וללמוד כיצד לפנות חלל בעצמם ולאפשר גם לשני להיכנס בתוכו, ועוד עניינים רבים אחרים ומגוונים. אני מקווה שתעשו זאת, ובשעת הצורך כדאי מאוד ללכת לייעוץ זוגי, שמעניק לשני בני הזוג כלים להתמודד עם המשברים, ולהפוך אותם למקור עוצמה ולא למקור של בכי ושבירה.
הדוגמה שנתת בתחילת דברייך היא דוגמה נהדרת. מבחינה הלכתית ודתית, מה שאמר לכם הרב הזה צודק מאוד, ויש חשיבות עליונה להיות בשבת בבית של ההורים שלך לפעמים. במקביל, את יכולה להבין את הכאב של בעלך. כששני הצדדים מבינים את הכאב ואת הצרכים שיש לכל אחד – מתחילים תהליך של דיבור, וניסיון לרכך ולמצוא את הדרך: בין על ידי בקשה מההורים שלך לצמצם חילול שבת; בין על ידי ההבנה שלו כי זו מהות הקשר ביניכם; בין על ידי עשיית שבתות חזקות בבית, יותר ממה שהתכוונתם, וראיית כל השבתות כמכלול, וכדו'. כל זה כמובן מתוך דיבור יפה (אסור לו לקרוא למשפחה שלך "גן חיות"), הסכמה ביניכם ותהליך בונה. את כל זה לומדים היטב בייעוץ זוגי.
אני מציע לך ללכת ביחד איתו לייעוץ. אם הוא לא מסכים – לכי לבד, וקבלי את הכלים שיאפשרו לך להיות מי שאת רוצה להיות, ולבדוק את עצמך כיצד את בונה את החלום שלך ונאמנת לעצמך.
כל טוב, ואעזור לך עוד