שאלה
שלום כבוד הרב, רציתי לשתף ולשמוע את דעתך.
לפני כמה זמן נפלה לי תובנה אדירה, [זה מסוג הדברים שאנחנו יודעים אבל רק עכשיו הקב"ה החדיר לי לתודעה[.
המפתח להצלחה רוחנית ולמניעת חטא הוא לעצור ולהיזכר בקב"ה.
אפשר לצחוק הרי לא גיליתי את אמריקה,
אבל אם אדם יעצור לרגע ויבין את גדולת ה' יתברך ועוצמתו,
אם האדם ייזכר באותה תפילת "כתר מלכות" שאומרים ביום כיפור, את הבריאה הנפלאה, את מציאותו בכל דבר.
ומנגד יבין את קטנות האדם ועד כמה הוא אפסי. => אי אפשר יהיה לחטוא.....
זה כל כך נכון שאין החטא בא אלא בלב פנוי מחוכמה(התורה). כשאין שכל/מחשבה קל מאוד לחטוא, ואילו כשאדם נעצר לרגע ומפעיל את השכל, זהו היצר אבוד. בין אם אנחנו עובדים את ה' מאהבה ובין מיראה, כשיש שכל אי אפשר עליו...
אלא שהקושי הגדול הוא לעצור. העצירה "הקטנטנה" הזאת רגע לפני החטא-היא כל כך קשה.
וכאן נכנסת השאלה שלי, הגמרא אומרת תפילין בזרועו וידו, ציצית בבגדו ומזוזה בפתחו מצילים את האדם מן החטא –לפי שמזכירים לאדם את בוראו.
לצערי אני לא מצליח ליישם את הגמרא,
את התפילין אנחנו מניחים בבוקר ובמשך היום אני לא כל כך זוכר אותם,
מזוזה – אנחנו עוברים אלפי פעמים ביום לידה ומלבד איזו יד באוויר שנזכרת לנשקה(וגם זה כמצוות אנשים מלומדה) אין לנו זיכרון אליה,
ציצית- אנחנו לובשים, אפילו מוציאים החוצה, אבל זה חלק מהלבוש הקבוע לא איזה משהו שמעורר אותי, זה כמו הכיפה או שאר סממנים.
נראה שחכמינו היו עם כוחות גדולים, איך בימינו אנו יכולים גם להרגיש "שיוויתי ה' לנגדי תמיד"? עם הכלים שלנו, שיעוררו, שיחזירו את התמימות וההתלהבות.
סליחה על הנוסח הארוך.
יישר כוח!
ותודה מראש.
תשובה
שלום וברכה
אמת הדבר שאין פטנטים המבטיחים את העובדה שלא ניפול.
אולם העצה הזה – לעצור ולהיזכר בקב"ה היא בהחלט עצה טובה להתמודדות עם חטא.
כאמור, אין פטנטים, כי גם בתודעה הזו יכולה להיות שחיקה לאחר זמן, ואז לא תמיד היא פועלת. לא זו בלבד, אלא שאתה עצמך כותב שצריך לעצור רגע ולחשוב, לאמור: יש צורך בעשיה אקטיבית מסוימת, ולא תמיד מצליחים לעשות את הדבר הזה.
אתה צודק גם בעובדה שהכלים האלה – ציצית תפילין ומזוזה – אינם מהווים תעודת ביטוח. הסיבה לכך היא גם בשל מה שאתה עצמך כתבת, אך גם בשל העובדה שבכלל כלים "חיצוניים" הם כלים מאפשרים אך לא מבטיחים דבר.
מה אפוא עושים ? משתמשים בכלים חיצוניים אך לא בונים עליהם. אין דרך אחרת מאשר מהפכה מתמדת פנימית ואישית, וניסיון לא ליפול ולא להיכשל, ואם חס ושלום נופלים – קמים שוב.
כל טוב