שאלה
בס"ד
הרב שלום,
אני בחורה דתיה מבית דתי, גרושה עם ילד קטן. במשך שנתיים אני כבר יוצאת לשידוכים וכרגע אני יוצאת עם בחור כבר חודשיים בערך..
אני כותבת לך כי אני בספק אם אנחנו מתאימים.
יותר נכון, איך אפשר לדעת שמתאימים?? אני ממש לא רוצה למצוא את עצמי שוב בסרט הזה של גירושים..
בגדול ממש כיף לנו ביחד בפגישות, יש מציאת חן הדדית מאוד.
אתמול אמרתי לו שממש חשובה לי פתיחות וכנות ואם מפריע לו משהו אז שיגיד ואז הוא אמר שמפריעים לו שני דברים. האחד זה שלפעמים אני לא מבינה את הציניות שלו ושנית זה שאנ קצת כבדה ושאנטית... לא המשכנו לדבר על זה אבל אני בהחלט ארצה לשמוע ממנו יותר...
שני הדברים נכונים לגבי ואין לי בעיה עם זה מול עצמי, השאלה עד כמה זה מפריע לו והאם הוא יוכל לחיות עם זה. זה לא שטחי מידי??
חוץ מזה אני מרגישה שיש פערים מנטלים, אומנם אנחנו מאותה העדה אבל גדלנו אחרת לחלוטין הוא חוזר בתשובה ואני לא...
חוץ מזה באמת טוב לנו יחד אבל לפעמים יש גם שתיקות כאלו שאין מה לדבר וזה מלחיץ אותי.
אשמח מאוד לעצת הרב, איזה דברים צריך לשים עליהם את הדעת ואלו פחות חשובים.
אודה לתשובתך,
יפעת
תשובה
שלום וברכה
ראשית, אני מאחל לך שאכן תקימי מחדש את ביתך בשמחה ובטוב לבב.
לו היה מתכון לנישואין טובים הייתי יכול לענות לך ולהדריך אותך. אין חכמה כמוך בנושאים אלה, והלוא את יודעת בעצמך כי אין מתכון, וכי אי אפשר לדעת מראש מה יהיה. לא זו בלבד, אלא שאפשר שאתם מאוד מאוד מתאימים בנקודת הזמן של ההחלטה שהיא נקודה מסוימת, אולם כל אחד מכם ישתנה בקצב אחר במהלך החיים המשותפים, ואז ההתאמה שהייתה בזמן ההכרעה להינשא למעשה אינה משמעותית כלל.
על כן, הדבר החשוב ביותר בהחלטה להינשא הוא האמון ההדדי. האמון שיש לך בו שתהיו ביחד; שגם אם תהיינה בעיות, וסביר להניח שתהיינה, אתם מדברים האחד עם השני ובתקשורת פתוחה ביניכם מתמודדים עם הבעיות החדשות; האם יש לך אמון בעצמך שלא תחיי בלחץ מתמיד שמא ואולי (בכלל הניסיון המר שלך) אלא תצליחי לחיות איתו בקצב מאפשר גם מתחים וגם שתיקות; וכדו'.
שאלי אפוא את עצמך את השאלה העיקרית – שאלת האמון שלך בו ושאלת האמון שלך בעצמך – ואם הדבר הקיים נראה כי נכון יהיה להכריע על התקדמות בקשר ביניכם. אם את חשה פערים באמון – תני לזה עוד זמן כדי לראות לאן הדברים הולכים.
כל טוב, ואשמח לעזור עוד.