שאלה
אני לא יודע מה לעשות כל הזמן אני נכשל בהוצאת שז"ל ואינני יכול בצורה שכזו לעבוד את ה', וכבר כאילו שתחום זה כבר לא בשליטתי ואני מרגיש שבורא עולם עזב אותי לגמרי וכבר לא נותן לי הזדמנות לחזור בתשובה (כמו אצל פרעה : "ויכבד ה' ליבו" ) אני כל פעם אומר: "אני יתחיל מהתחלה", "אין ייאוש בעולם", ומשפטים כאלה, אך כבר אותם המשפטים לא משפיעים עליי שום דבר, כי הרי אני למעשה חי בהרגשה של "אחטא ואשוב", וכאילו כל ניסיון שלי לחזור בתשובה עולה בתוהו, כיום אני גרוש – דבר שמכביד עליי יותר בעיקר בתחום הצניעות – מאחר וכבר טעמתי עונג של אישה, וכל פעם יצר הרע אומר לי: "אין לך מה לפחד, הרי אתה לא תתחתן עוד פעם גם ככה, ואני כאילו מכוח התאווה מסכים איתו ואז אני נכשל במזיד שוב...
מה לעשות אולי באמת כבר אין לי תקנה, אני יודע בתחומים אחרים אני חזק מאוד ב"ה, אך לא יודע הנני איך לצאת מהסיבוכים האלו של הסתכליות אסורות, תאוות נשים וכדומה.
בכל יום שאני קם בבוקר, אני אוכל את עצמי, במלחמה פנים ואחור ללא הרף בתחום זה, וממש אני מרגיש שאני עומד למות מהכשלונות הללו, הרב, תבין אותי אותי אני ככלל אדם שמקפיד על תורה ומצוות, ולכך שאיפותיי נתונות, אז למה כל הסבל הזה, הרי בורא עולם מכיר היטב את כוונותיי הטובות, אך מעשיי אינם רצויים, וגם אני יודע שמעשיי בעיקר בתחום הזה אינם רצויים, בכל תחום אחר האצבע שלי מונחת על ההדק לבל יתקרב אליי יצר הרע, ורק בגלל שיש לי חולשה בתחום אחד עיקרי אני צריך לסבול? וזה ממש סבל !!
האם חיים שכאלה הם בגדר: "דרכיה דרכי נועם...", האם חיים שכאלה הם רצון ה' ?! , וכשאני שואל לעצמי את השאלות הללו, יש לי רק תשובה אחת: "ואתה צדיק על כל הבא עליי כי אמת עשית ואני הרשעתי" - בכך אין לי ספק, אבל גם אין לי ספק שאני לא רוצה לעבור איסורים חמורים שכאלו, וגם אין לי ספק שאני רוצה להיות צדיק, ממש כפשוטו, אז למה בורא עולם לא נותן לי הזדמנות, כאשר הזדמנות מבחינתי היא לא בכך שלא נענשתי באופן מיידי, זהו בגדר יראת העונש בלבד, אלא רצוני שהקב"ה ייתן לי הזדמנות להרגיש את המתיקות והנועם של הקדושה, ומתוך כך בלבד לא אעבור על רצון ה' !
האם הבקשה הזו היא רק ליחידי סגולה, וחבל הזמן שאני אפילו אבקש דבר שכזה ?
אני חש כל עת שבכל פעם שאני פושע בחטאים שכאלה, אז רק רע ומר יהיה גורלי, ואני נכנס לחרדות איומות ונוראות ומתלבש
תשובה
שלום
זו עבירה להתייאש מאי קיום מצוה אחת, צריך פרופורציה, אין לשמוח בודאי, אך אדם שמוקף בכה הרבה מצוות, צריך לזרוק הכל בגלל שיש לו יצרים אנושיים ?
היצרים לא באו לשבור את האדם אלא לנווט אותו שלא יהיה בודד, אלא יחפש ללא הרף את בת זוגו ויחיה חיי נישואין בריאים ושמחים, הייתי מגדרים יצרים אלו, כזעקת ילדיך לעתיד שהם חפצים להבראות, ולכן הם מאלצים אותך לא לשבת על שמריך ולחפש ללא הרף להקים משפחה בריאה ושמחה בעם ישראל.
לכן יש להסתכל על העיקר, על כך שאתה מאמין ומתפלל ועובד את ה' ובמקביל להצטער על הסחף לתאוות עריות, הייתי מכנה זאת גילו ברעדה.
הרבה אור.