שומרים ופרעה

לשואל שלום רב

א. ראשית, הסוגיה המדוברת נמצאת בבבא מציעא דף לה עמוד א' ולא בב"ק נב:.
הסוגיה עוסקת בשומר חינם. שומר חינם אינו חייב לשלם אם החפץ נגנב ממנו או אבד לו. אולם, כשהוא טוען טענה זו ("נגנב ממני") הוא מתחייב בשבועה מהתורה ("שבועת השומרים"). ברם, רשאי המופקד לטעון טענת גנב, לא להשבע ולשלם את שווי החפץ במקום. במצב כזה, אם מתברר מאוחר יותר כי המופקד גנב את החפץ לשימושו, הרי שהחפץ כבר נקנה לו בכל אופן ולכן הוא מחזיר רק את שווי החפץ בזמן ההפקדה.
אולם, כל זה נכון רק אם טען "נגנב" או "אבד". רב נחמן מחדש לנו שאם הוא טען "איני יודע היכן הפקדון" אזי מתייחסים לזה כאל הודאה בפשיעה. מכיון ששומר חינם מתחייב בפשיעה הרי שאינו קונה את הפקדון והוא חייב להחזיר את החפץ כפי שהוא עכשיו ולא כפי שהיה בשעת ההפקדה.
סיכום: הדין שהמופקד קונה את החפץ שייך רק בטענת "נגנב" או "אבד", אם התברר שהוא זה שגנב. רב נחמן מחדש שאמירת "איני יודע היכן שמתי את הפקדון" היא בעצם הודאה בפשיעה ולכן אין המופקד קונה את החפץ.

ב. ב-4 מכות מבקש פרעה ממשה רבנו שהמכה תפסיק – צפרדע, ערוב, ברד וארבה. במכת צפרדע משה שואל את פרעה מתי הוא רוצה שהמכה תפסיק, ופרעה עונה "מחר". מכיון שכך משה לא ממהר להתפלל (וגם פרעה לא ציפה ממנו להתפלל במקום שהרי יש לו שהות עד למחרת) ולכן הוא אינו צריך לומר לפרעה שיחכה כי הוא צריך לצאת מן העיר.
במכת ערוב, לעומת זאת, משה קובע בעצמו שהמכה תפסיק מחר. לענייננו אין הבדל בין זה לבין מכת צפרדע – בשתי המכות יש למשה שהות.
במכת ברד פרעה מבקש הפסקה מיידית של המכה ולכן משה אומר לו שיחכה בסבלנות כיון שהוא צריך לצאת מן העיר. במכת ארבה פרעה כנראה כבר יודע את זה.
בכל מקרה, משה לא התפלל בתוך העיר. נביא בענין זה את דברי הרמב"ן על אתר:
(כט) כצאתי את העיר - על דרך הפשט יתכן לומר שהיה משה מתפלל בביתו, רק בפעם הזאת רצה להיות כפיו פרושות השמים ויחדלו הקולות והמטר מיד, ולא יתכן לעשות כן בעיר, על כן אמר כצאתי את העיר. וכן נאמר עוד (בפסוק לג) ויצא משה מעם פרעה את העיר, ובראשונה אמר (לעיל ח כה) הנה אנכי יוצא מעמך. ורבותינו אמרו (מכילתא פסחא בפתיחתא) שלא היה מתפלל בתוך העיר לפי שהיא מלאה גלולים, וכל שכן שלא היה נדבר עמו אלא חוץ לכרך. אם כן נאמר כי בעבור שהיה פרעה מבקש עתה שיסור הברד מיד, הוצרך משה לפרש לו כי יצטרך לצאת את העיר, ואחרי כן יפרוש כפיו אל ה' ויסור בתפלתו, והוא האמת:


בברכה,
אריאל, צוות ישיבת הר-עציון