שבת

איתמר,

צדקת בשאלתך, אכן העיקרון המרכזי ב"איסור" מלאכה בשבת הוא הדמיון ל – 39 המלאכות שנעשו במשכן כמבואר בגמרא שבת דף מט'. אולם חכמינו קבלו במסורת ובדרשה שלא רק אבות מלאכה נאסרו אלא גם תולדותיהן, דהיינו מלאכות הדומות לאבות המלאכה בצורת הפעולה או במגמתה (גמרא שבת ע').

לאור האמור, כשבאים לבחון אם פעולה מותרת או אסורה בשבת צריך לראות לא רק אם מלאכה זו נעשתה במשכן אלא אם יש מלאכה הדומה לה במשכן. במקרה דנן חשבו חלק מהפוסקים שיש דמיון בין צחצוח שיניים למלאכת ממרח (שמירת שבת כהלכתה פרק י"ד הערה מט', שו"ת יביע אומר חלק ד' סי' כז') אולם רבים אחרים דחו טיעון זה באומרם שאין כאן רצון בסיסי לקיומה של המריחה, ולכן לא מתקיים כאן תנאי בסיסי של מלאכות ממרח.

יש שחששו לאיסור נולד הנפסק לדעת הרמ"א, והאשכנזים שבאו בעקבותיו שאסרו ליצור שינויים במצב צבירה ממוצק לנוזל. מטעם זה יש לאסור גם את השימוש בסבון שהופך ממוצק לנוזל. ויש שחששו להוצאת דם היכולה להיגרם כתוצאה משפשוף החניכיים. (יביע אומר שם סי' כט').

לסיכום – מעיקר דין תורה לדעת רוב הפוסקים אין איסור לצחצח במשחה, לקהילות אשכנז יש לאסור מטעם נולד מדרבנן, ולקהילות ספרד יש למיקל על מה לסמוך, ובלבד שיודע שכנראה לא יצא דם במהלך הצחצוח.

בברכה, הרב דוד סתיו