שאלה
לכבוד הרב
התלבטנו בכמה שאלות על חנוכה ואמרנו נשאל את הרב.
א,מדוע הרמ"א פסק כמו הרמב"ם שצריך להדליק כמה חנוכיות כמספר בני המשפחה, ולא כמו תמיד שהוא פוסק כמו הראשונים האשכנזים להדליק חנוכיה אחת?
ב,האם בני ישיבה דלפונים כמונו חייבים להדליק בשמן זית? המחיר גבוה. והאם מעשר כספים מותר להוציא על זה?
ג,לא הבנו אם הכהנים הביאו שמן טהור מתקוע אחרי שמונה ימים, והדליקו בשמונה ימים בהפח הקטן שמצאו בנס. אז איך הדליקו אז, הרי היו טמאים והחנוכיה טמאה גם אם השמן טהור?
ד,במסיבות חנוכה מקפידים להגיד דברי תורה כדי שיהיה סעודת מצווה. זה מובן לנו למה נס כזה עצום לא נקרא סעודת מצווה כששמחים עליו? זה פחות מסיום מסכת?
תודה וסליחה על הטרחה
רונן, אביחי, דביר
אהבתם? עוד תכנים בלעדיים באפליקציה של כיפה. הורידו עכשיו
תשובה
שלום
א. אמנם הט"ז כתב שהרמ"א הוא כשיט' הרמב"ם, וגם בדברי רמ"א עצמו מופיע רמב"ם בסוגריים. אולם לפום ריהטא שיטת רמ"א אינה שיטת הרמב"ם, וכפי שכתב בעצמו בדרכי משה על הטור, שהמנהג להדליק כמה חנוכיות הוא בהקשר של הגלות בשעת גזירה שמדליקים בפנים, ואז אין את טעם התו'ס שמא יתבלבלו הרואים במניין הימים. שכן כולם בני הבית, ויודעים שיש כמה חנוכיות וכמה בכל אחת. וא"כ לא פסק כהרמב"ם אלא רק כתב מנהג שעולה כדעת רמב"ם ואף כתו'ס שכן הגלות היא כשעת גזירה שמדליקים בפנים ואין חשש התו'ס.
ויותר מכך. הלא הרמב"ם כתב שבעה"ב מדליק כמניין בני הבית. ורמ"א כתב שבני הבית עצמם מדליקים. ואמנם אפשר לדחוק בלשון הרמב"ם שבני הבית מדליקים, אך זה דחוק.
מה שקראתם דעת הרמב"ם, אינה רק דעתו אלא זו גם דעת הרי"ף, וכפי שהעיר רבינו הגר"א בשו"ע הלכ' חנוכה, שמכך שהביא הרי"ף את שני זקנים שהיו בצידון וכו', משמע שלא חשש למה שכתבו תו'ס. משום שהטעם שאמרו הזקנים בצידון היה כנגד פרי החג או מעלין בקדש, ולא הטעימו כנגד נכנסין ויוצאין, וממילא אין ערך בידיעת הימים מצד הרואים. וכ"כ בביאור הלכה, והוסיף שם מדיליה עוד סברא בדעת הרי"ף, עיינו שם.
ב. גם עשירים, אינם חייבים בשמן זית. ואמנם המהר"ל החמיר בזה, אך רמ"א הקל, וכתב שהמנהג בנרות שעווה. וכ"כ מרן הרב זצ"ל, שחומרת שמן זית אינה בשל שנעשה בו הנס אלא שדולק יפה והוכיח כן מהסוגיא שהדליקו תחילה בשמן שומשומין. ולכן כתב שיש מעלה כיום להדליק בנרות שעווה. מותר להוציא מעשר כספים על שמן זית.
ג. עיינו ב"ח, בעמוד בטור שיש בו את קושיית הב"י הידועה. הוא מקשה את מה ששאלתם, ועונה תחילה שעשו אותה מפשוטי כלי עץ, ודוחה זאת משום שהכלי בגמר עשייתו מקבל טומאה גם בפשוטי כלי עץ. ועונה שם תשובה אחרת, עיינו בפנים.
ד. הב"י פסק כמהר"ם מרוטנבורג שזו אינה סעודת מצווה. אך רמ"א כתב שזוהי כן סעודת מצווה, והעירו שם הנו"כ שזה על סמך מגילת תענית שזהו יום חנוכת המזבח, וממילא יש עניין לסעודת שמחה ומצווה. ובטעם דעת המהר"מ, כתבו הנו"כ בשו"ע שהדבר הוא משום שלא גזרו היוונים על הגוף אלא על הנפש, ולכן יש הודיה ולא סעודה. אך אכן הקשו שם שגדול המחטיאו מההורגו.
נראה לענ"ד שדוקא בחנוכה הקפידו מאד לא להחשיב ענייני הגוף כמצווה, אלא דוקא בשיתוף ענייני הרוחניות, משום שזה גופא מה שאנו חולקים על היוונים, שגם שם היה רוח, וגוף, אלא שהיו מחולקין. וכאן אנו מחברים. ואם עומדים לבדם, אין בהם סעודת מצווה.
כל טוב