שאלה בגמרא - מסכת סנהדרין

שלום!
ראשית, ישר כח גדול על השאלה המצוינת. לצערנו, רבים מלומדי הגמרא שמים לב במהלך הלימוד רק לרבדים מסוימים: העמקה ביסודות הדינים המופיעים בסוגיה, השוואה לסוגיות אחרות, וכדו'. אחד הרבדים אליו מתייחסים פחות הוא בדיקת המקורות שהגמרא מביאה. למעשה, זהו רובד חשוב ביותר, המהווה מרכיב חשוב בפסיקת ההלכה. עצם העובדה ששאלת את עצמך איך יתכן שהגמרא מביאה "תיובתא" ממקור אמוראי מעידה על לימוד מעמיק ורציני.

וכעת לתשובה. על פניו באמת מוזר שהגמרא מביאה "תיובתא" מר' יאשיה, שהוא אמורא, אך האמת היא ש... ישנו יותר מר' יאשיה אחד! מעיון קצר באנציקלופדיה לחכמי התלמוד והגאונים עולה שישנם שלושה אנשים בשם ר' יאשיה העלולים להתאים לתיאור המופיע בסוגייתנו:
א. ר' יאשיה - תנא בדור הרביעי
ב. ר' יאשיה - אמורא ארצישראלי בדור השלישי
ג. רב יאשיה - אמורא בבלי בדור החמישי
השאלה המתבקשת היא איך אנחנו יודעים שאכן מדובר בר' יאשיה התנא ולא באחד מהאמוראים. דרך אחת היא לבדוק האם מקורה של המימרא הוא מקור תנאי (משנה/ תוספתא) או האם היא מופיעה במקום נוסף בש"ס, על ידי עיון במסורת הש"ס. במקרה שלנו מסורת הש"ס מפנה אותנו לגמ' במסכת סוטה דף כ"ה ע"א. אם נעיין שם נגלה שמובאת שם אותה מימרא של ר' יאשיה. בתחילת הגמ' שם (בדף כ"ד ע"א) הגמרא שואלת לפי איזה תנא שנויה המשנה ("ומתניתין מני?"), ועונה שהמשנה שנויה לפי ר' יונתן החולק בנושא זה על ר' יאשיה. המימרא שבה אנו דנים מובאת בהמשך הגמ' שם. יתכן שיש כאן כיוון בנוגע לכך שמי שאומר שם (וגם אצלנו) את המימרא הוא ר' יאשיה - התנא שהגמרא מזכירה קודם לכן, אם כי זה לא הכרחי.
אפשרות נוספת היא לבדוק האם המימרא מופיעה במקור תנאי אחר. ניתן לעשות זאת על ידי חיפוש בפרויקט השו"ת או על ידי עיון במסורת הש"ס של מהדורת שטיינזלץ שמפנה למקורות נוספים. במקרה שלנו שטיינזלץ מפנה לספרי דברים (על פרשת כי תצא, פיסקה רי"ח ד"ה אמר רבי), שם מופיעה המימרא של ר' יאשיה. הספרי הוא מדרש הלכה מתקופת התנאים, ומכאן שאכן מדובר בר' יאשיה התנא, ולכן הגמרא מביאה ממנו "תיובתא".
מצד שני, באמת נראה מוזר שהגמרא לא כותבת "תנן", "תניא" או משהו כזה לפני שהיא מביאה את המקור התנאי הזה, כפי שהיא עושה בדרך כלל. האמת היא שככל הנראה יש לכלל הזה יוצאים מהכלל. חיפוש בפרוייקט השו"ת של ביטויים דומים העלה מקרים נוספים בהם הגמרא לא אומרת "תנן" או "תניא" לפני שהיא מביאה דברים של תנא (ושם אנו יודעים בוודאות שמדובר בתנא). להלן מספר דוגמאות:
ברכות י"ט ע"ב: "תא שמע דאמר רבי אלעזר בר צדוק..."
שבת כ"ב ע"ב: "תא שמע דאמר ר' יהושע בן לוי..."
פסחים צ"ד ע"א: "תא שמע דאמר רבן יוחנן בן זכאי..."

אם כן, המקור שלפנינו הוא מקור תנאי, ולכן הגמרא מביאה אותו כתיובתא. שוב, ישר כח על השאלה המצוינת ועל הלימוד המעמיק. אגב, לעיון נוסף מומלץ לעיין באנציקלופדיה לחכמי התלמוד והגאונים.

בברכת המשך לימוד פורה,
רועי הרמן, צוות ישיבת הר עציון