שאלה
בס"ד. שלום וברכה. אני בת 29. לפני כ-6 שנים התגרשתי לאחר 4 חודשי נישואין ועוד 5 חודשים של הליכי גירושים. עד לפני שנה וחצי אמרתי לעצמי ולכולם ש"אני יותר לא מתחתנת בחיים". ואמנם 4 שנים ממש סלדתי מהמחשבה על כך. ניסיתי גם טיפול פסיכולוגי ושיטות של דימיון מודרך ואימון אישי.
לפני שנה וחצי הכרתי מישהו מקסים, גרוש אף הוא והקשר כמעט והוביל לחתונה נוספת. עד שלאחר 4 חודשים נפרדנו. מאז ניסיתי שוב ושוב להיפגש עם אנשים נוספים ו...שום דבר לא התקדם מעבר לפגישה ראשונה-שנייה.
אני חושבת שהבעייה האמיתית שלי היא שאני לא באמת רוצה להתחתן. בכל פעם שאני חושבת על כך אני נלחצת, זה מרתיע אותי ואני לא מסוגלת לחשוב על נישואין שניים כאפשרות עתידית (לא בעתיד הקרוב ולא ברחוק). לא רואה את עצמי אם לילדים ובעלת בית.
אני רוצה לציין שבכל שאר התחומים בחיים אין לי ניסיונות ברוך-ה', וזהו הניסיון היחיד בחיי. אני יודעת שהרתיעה הזו, האנטי שיצרתי לעצמי לא באה ממקום בריא וניסיתי לדבר על כך וגם להדחיק. ניסיתי את כל הדרכים שחשבתי שאני מכירה כדי להתגבר על כך. אבל המצב נותר בעינו.
תשובה
שלום .
לאחר שניסית כל כך הרבה דרכים לטפל בבעיה את מנסה דרך נוספת לקבל הדרכה דרך השאלות באתר כיפה? הדבר מעיד על כך שאת כן רוצה לנסות למצוא פתרון למצב שאת נמצאת בו. אין ספק שכל אשה במצבך לאחר שעברה את המשברים שאת עברת היתה מפחדת להתחיל פרק חדש. אבל דעי לך שהקמת משפחה היא היא השמחה בחיים ואת צריכה לחשוב על העתיד כמה תצטערי אם לא תזכי לבנות בית.
ברור לך שאני לא יכול לתת לך תרופת פלא הרי אני לא מכיר אותך ולא מכיר כלל את פרטי המקרים שאת כותבת עליהם. ולכן אני חושב שאת צריכה לפנות לקבלת עזרה מיועצים מתאימים וגם אם בעבר ניסית ולא קיבלת פיתרון נסי שוב לפנות לעזרה פסיכולוגית וכד' .