שאלה
לא ממש שאלה. יותר רציתי לשתף ואם מתאים לכם תפרסמו. כי זה סיפור אמיתי לגמרי שקרה לי...
הבוקר חזרתי משיעור בבית ספר... אני מורה ל"מנהיגות" שזה קצת יהדות וקצת ערכים והרבה כיף ונשמה!
(כיתה ז' בית ספר חילוני)
היום בשיעור דברנו על בית כנסת.
ולמה צריך אותו, ומה המטרה שלו.
ספרתי להם שבית כנסת הוא מקום שבו אנחנו עומדים מול אלוקים ואנחנו קרובים אליו ויכולים לדבר איתו.
אמרתי להם שפעם היה לנו בית מקדש שהוא היה המקום הכי קרוב לאלוקים והכי רוחני בעולם שלנו.
ואז חן קופצת: "רגע, היום אין בית מקדש??"
אני מצפה שכולם ייקפצו עליה בקטע של :"מה נראה לך? הוא נחרב לפני 2000 שנה!"
אבל יש רק שקט. והרבה עיניים שמסתכלות עליי..
"הוא נחרב" אני עונה בראש מורכן ובלי לפרט מעבר.
"אז למה אנחנו לא בונים אחד???" ירדן שואלת ברצינות גמורה.
בוריס, סלומון, חן ואופק מצטרפים: "כן! למה שלא נבנה אחד??"
"אנחנו לא יכולים..." אני מנסה להסביר, "הערבים בנו שם מסגד על המקום של בית המקדש".
"אז למה אנחנו לא לוקחים להם אותו! זה שלנו!" סלומון מתעצבן..
וכולם מהנהנים במרץ וקוראים להשתלט על הר הבית חזרה ולבנות שם בית מקדש עכשיו!
אני לא יודעת אם לבכות על הבורות או לשמוח על האינסטינקטים הבריאים שלהם, שאף אחד לא טרח להרוס עם סיפורי בית מקדש חרוב..
אני כולי בשוק.
ורק עופר מישיר אלי מבט ושואל: "זה לא בגלל שאנחנו שונאים אחד את השני סתם?"
תשובה
תודה רבה
שנזכה בע"ה
חברים מקשיבים