רמה בלימוד גמרא

שלום רב,

אני מבין לליבך, ובהנחה שהמצב הוא כפי שאתה מתאר אין לי ספק שהדבר יכול להוביל לתסכול מסוים, והדבר נורמאלי ואינו מעיד על גאווה יתירה. אולם למעשה יש לשים לב לכך שברוב המקרים יש בחברותא אחד שמבין מהר יותר והאחר לאט יותר, ולכן מצבך אינו שונה באופן מהותי מ50% מהלומדים בישיבה.
עליך לזכור שלכל אדם יש יתרונות בתחומים מסוימים, ואין לי ספק שגם לך יש כישורים, תכונות או מידות בהם אתה עולה על רבים אחרים.
יתירה מזו, אי אפשר לדעת לאן החיים מובילים כל אחד, ואני מכיר מקרוב מקרים בהם בחורים בינוניים מאוד התמידו בלימוד במשך שנים ולבסוף הם עלו בהרבה על בחורים מבריקים שלא התמידו בלימודם. ישנם סיפורים רבים על גדולי ישראל שהתקשו בלימודם, אך בזכות מאמציהם וכוח הרצון שלהם, זכו לגדול בתורה.
מעבר לזאת העובדה שאתה מתקשה בלימוד יחסית לחברותא נותנת לך שכר הרבה על לימודך, שכן חז"ל לימדונו שלפום צערא – אגרא (=לפי הצער – השכר). בלימוד תורה לא צבירת הידע היא העיקר, אלא הנכונות של הלומד והמאמץ שהוא משקיע.
גם בעניין מידת הגאווה שהזכרת, היכולת שלך להתגבר עליה וללמוד עם החברותא יש בה משום שבירת הגאווה, וזהו דבר גדול ובעל ערך רב.
יחד עם זאת אני מניח שתהיה לך תועלת מכך שתמצא גם חברותא צעיר ממך שאיתו תהיה לך הרגשה נוחה יותר, ואם אתה בשיעור א' תימצא לך ההזדמנות בשנה הבאה.

בברכה שתזכה לראות הצלחה ולמצוא טעם בלימוד ויתקיימו משאלות ליבך לטובה,

רונן לוביץ