רישוי תוכנות

ננסה לעשות סיכום קטן של הנושא לטובת כל השואלים בתחום. נושא רישוי התוכנה הוא מורכב מכיוון שהוא נוגע בזכויות יוצרים על קניין שהוא לא ממשי פיזי אלא רוחני... תחום זה התחדש בהלכה רק בשנים שלאחר המצאת הדפוס והעיסוק בזה הוא יחסית "מאוחר" מבחינה הלכתית. ניתן להגדיר את הבעיה בדוגמא- כאשר אני רוכש שקית קפה, למשל, הרי שברור גם לי וגם למוכר שהבעלות על הקפה עברה אלי ואני יכול לשתות אותו, לשפוך אותו או לתת אותו במתנה למישהו אחר... ולא יעלה על הדעת שהמוכר יאמר לי- אתה יכול לשתות את הקפה אבל לא למכור אותו לאדם שלישי. בקניין רוחני הדבר מורכב יותר, נניח שאני רוכש ספר, שילמתי את תמורתו, האם יכול מוכר הספר לאסור עלי להעביר אותו הלאה (נניח להקריא אותו בטקס ממלכתי)? לעשות שימוש בפסקאות מתוך הספר בעבודה שלחי או אפילו סתם להעתיק שירים ולפרסם אותם במקום אחר? זו בדיוק הסוגיה של קניין רוחני.
בתוכנות הנושא אף מורכב יותר, מכיוון שמה שנמכר הוא רק התוכנה, כאשר ל"דיסק" או למדיה שמכילה את התוכנה אין למעשה משמעות מבחינה כלכלית. רוב רובם של רבני זמננו אוסרים העתקת תוכנות או שימוש בתוכנות לא חוקיות מסיבות של קניין רוחני.
הרב יובל שרלו, שעסק רבות בנושא מציין נקודות חשובות נוספות בעניין- א. שאלת קביעת הבעלות בהלכה היא אחת המסובכות ביותר. לפי ר' שמעון שקאפ, בעלות נקבעת לפי החוק הטבעי. התורה מכירה בבעלות הטבעית של האדם, והיא נכנסת ובונה את הקומה השניה – מהי המשמעות של בעלות זו. על משנתו של ר"ש שקאפ בעניין זה יש מאמר של פרופ' שגיא בכתב העת 'דעת', ושם תוכל למצוא מראה מקומות, אם כי לא את כולם.
ב. אין הגבלה על משך הבעלות והיא נותרת לעולם, עד שאדם מוציא אותה מרשותו, או תנאים אחרים כמו אונס, מלחמה וכדו'.
ג. ישנם מצבים בהם פוקעת בעלות של אדם ללא הסכמתו, כגון הפקר בית דין הפקר, דינא דמלכותא וכדו'. ברם, אלו מקרים חריגים וביסוד הדין את הבעלות פוקעת אלא בהסכמה. ברם, השאלה לגבי התוכנות היא אחרת, שכן בתוכנות המוכר וויתר מעצמו על הבעלות על התוכנה והעביר אותה לרשות הקונה, אם כי הוא התנה תנאים שיש לבחון האם הם תקפים במכירה רגילה על פי ההלכה. לדעת חלק מפוסקי זמננו המוכר לא וויתר על הבעלות על התוכנה, כי אם 'השכיר' זכות שימוש בה, אולם גם זה אינו מדויק, ומכאן כל הבעיות בהן אנו דנים.

מתוך הדברים ניתן ללמוד כמה עקרונות חשובים התחום, שמקובלים על רוב פוסקי זמננו-
מבחינה הלכתית רוב הפוסקים מכירים בבעלות של יצרן התוכנה על הקנין הרוחני שבה,
הכל מודים כי יש לקיים את 'דינא דמלכותא', ולכן גם ההלכה 'תתיישר' לפי חוק המדינה, ממילא מכיוון שהחוק אוסר לחלוטין העתקת תוכנות ומכיר בבעלות רוחנית, הרי שגם ההלכה מכירה בכך ואוסרת לחלוטין שימוש בתוכנות לא חוקיות. נקודה עקרונית נוספת נוגעת לעצם המכירה, מכיוון שחברות התוכנה מתנות את עצם המכירה בכך שתקפיד על החוקים, הרי שאם מפירים את התנאי, עצם המכירה של התוכנה לא תופסת! גם אם מדובר על קניין רוחני "בלבד", עדיין, ברגע שהתנאי הראשוני הופר, עצם המכירה של ה"דיסק הראשון" לא היתה מכירה...

אמנם ישנם דעות שמתירות שימוש בתוכנות כאלו במקרים מסויימים (בעיקר הרב דב ליאור), אולם דבריו נאמרו בעיקר בתחום של הורדות תוכנות באינטרנט, והוא מציין שמצד בעלי האתר מדובר על גניבה חמורה. וגם הוא מציין שמבחינת ועשית הישר והטוב אין מקום לשימוש בתוכנות לא חוקיות...

טענה נוספת שעולה מידי פעם נוגעת לנושא ה"ייאוש" של חברות התוכנה מהתוכנה עצמה... לצורך זה נקיים בקור שיחה עם נציג של חברת תוכנה מובילה בתחום הזה, כדי לברר את יחסן של חברות התוכנה לעניין.
לסיכום נאמר- בימינו מקובל שהציבור הדתי "לא משלם על תוכנות" ובבדיקה שטחית שעשיתי בכמה מוסדות מצאנו שאכן ישנם כל מיני "פתרונות עוקפים" לנושא רישוי תוכנה... כמו שימוש בתוכנות סטודנטים, רישוי מוסדות חינוך או ללא כוונת רווח לעסקים ועוד. יש בכך גם בעיה מעשית גדולה, אבל גם חילול ה' לא פשוט, שדווקא הציבור הדתי מוצא כל מיני קיצורי דרך בתשלום על שירות כמו תוכנות. צריך לדעת שבפיתוח תוכנה מושקעים משאבים עצומים ורחבים, ושימוש בתוכנה לא חוקית גורם לנזקים של ממש (דהיינו- נזקים שניתן למדוד אותם) לחברות שמתפרנסות מתוכנה. כאשר נעשה שימוש כזה בעסק שמרוויח כסף מעצם השימוש בתוכנה הדבר חמור יותר, כמובן.